הרבה נאמר על השנה הראשונה לאחר הניתוח שנקראת גם "ירח הדבש", ויחד עם זאת משיחות גם עם מעומדים לניתוח וגם עם מנותחים בשנתם הראשונה ומנותחים ותיקים, עושה רושם שהבלבול בהקשר למה קורה בשנה הראשונה ובזו שלאחריה ולהתנהלות המומלצת בכל אחת מתקופות אלה הוא רב, וגורר איתו המון שאלות ובעיקר חששות, מהבלתי ידוע וממה עומד לקרות ביום השנה לניתוח.
הכתבה שלפניכם נועדה לעשות קצת סדר בבלאגן, להציג את העובדות הנכונות,להבהיר את המושג 'ירח הדבש' ובעיקר להסביר את ההבדל בין השנה הראשונה לשנים שאחריה ולתת הנחיות להתנהלות הנכונה שנה ויותר לאחר הניתוח.
מה קורה בשנה הראשונה אחרי הניתוחים (פרט לניתוח טבעת):
- כמויות קטנות של אוכל מוצק: הכמויות שניתן לאכול ממזונות מוצקים כמו בשר דגים לחם פירות ירקות וכו' הן קטנות מאד, קטנות לא רק ביחס למה שיכולתם לאכול לפני הניתוח, אלה גם ביחס למה שאוכל אדם שאינו סובל מהשמנה. הכמויות בחודשים הראשונים שוות לכמויות שאוכל ילד כבן שנתיים שלוש.
- מתוקים חטיפים ופיצוחים עוברים חופשי: די מההתחלה, אך בשל הכמויות הקטנות של האוכל המוצק למעשה גם אכילה יחסית מרובה שלהם תאפשר עדין ירידה במשקל בשל צריכת כמות קלוריות כוללת נמוכה משמעותית ביחס לעבר. רק לעיתים ידווח על ירידה בחשק למתוקים, בעיקר לאחר ניתוחי מעקף. אחרי ניתוחים אלה יתכן גם קושי באכילת מתוק ותופעות לא נעימות של סחרחורת וחולשה שיגרמו בעקבות אכילת מתוקים בכמות מרוכזת. תופעה זו נקראת תסמונת ההצפה (dumping syndrome ) וחשוב לציין שהיא לא מתרחשת אצל כל המנותחים ולא אחרי כל מזון מתוק.
- קושי פיזי באכילה: בחודשים הראשונים, הקיבה עדין פצועה ובצקתית ולכן בנוסף לכמויות הקטנות יש גם קושי פיזי לאכול. האוכל המוצק עובר בקושי רב ונדרשים אכילה איטית מאד, לעיסה טובה, ביסים קטנים, הפסקות בין ביס לביס וניסיונות חוזרים ונשנים כדי להצליח לאכול את האוכל המוצק.
- ירידה גדולה בתחושות הרעב: מתרחשת בשל הפחתה ניכרת ברמות הפרשת הגרלין, הורמון הרעב. לעיתים קיימת גם העלמות תחושה זו למשך שעות רבות, כלומר ניתן לדלג על ארוחות בלי להרגיש רעב. גם אלה שיחושו רעב, יחושו אותו רק מספר שעות אחרי אכילת הארוחה הקטנה ולא בסיומה. כלומר הכמויות המאד קטנות שניתן לאכול בתקופה זו, מספיקות ומספקות ואינן גורמות לרעב שהיה מופיע אצל אדם ללא ניתוח מיד לאחר אכילת הארוחה, אם היה אוכל ארוחות בגודל זהה.
- שינוי בחוש הטעם ובחשקים : מתרחש כנראה על רקע הורמונלי ורגשי. אין הסבר מחקרי מובהק לתופעה, אולם מנותחים מדווחים על ירידה בחשק למזון מבושל לבשר, ביצים ודגים וכן ירידה בחשק לקפה, למים ולמתוקים ועליה בחשק למזון מלוח וחמוץ. יתכן שוני בין מנותחים שונים בגודל התופעה וכן במזונות אליהם יש שינוי בטעם או בחשק. ההשערה היא שבנוסף לשינויים ההורמונליים המתרחשים לאחר הניתוח בשל השינוי במבנה הקיבה, הקושי באכילת המזונות המוצקים והשינוי בכמויות גם הם משפיעים על ירידה בחשקים וברצון לאכול.
- קושי בשתיית מים: חלק מהמנותחים ידווחו על תחושות של בחילה עד כדי רצון להקיא בשתיית מים וגם על קושי במעבר שלהם ולעומת זאת שתיה מתוקה כמו מים בטעמים ותרכיזים עוברים ביתר קלות לרוב. הסיבה לתופעה אינה ברורה.
- תחושת מלאות לאורך שעות רבות: גם כשאוכלים מזון שאינו מוצק כמו קרקרים וגם בכמויות קטנות כמו 2-3 ביסים או פתית אחת מרגישים מלאות לפחות 3-4 שעות ולעיתים יותר ואין תחושה של רעב או של צורך לאכול.
מה פירוש הכינוי 'ירח דבש' שהוצמד לשנה הראשונה אחרי הניתוח?
הכמויות הקטנות שניתן לאכול בשנה זו, יחד עם ירידה בתחושות הרעב מאפשרים שקט פיזי ורגשי לעשות שינוי אמיתי בהרגלי האכילה והחשיבה. בנוסף, הירידה המהירה והקלה יחסית במשקל שמאפיינת אותה יוצרת מוטיבציה גבוהה שיכולה לתרום לעשיית השינוי.
יחד עם זאת, בשל הכמויות הקטנות מאד של האוכל המוצק שניתן לאכול בשנה הראשונה, הירידה בתחושת הרעב ובחשקים והמלאות לאורך שעות, ניתן בתקופה זו להמשיך ולרדת במשקל גם בהתנהלות לא נכונה כמו: בחירת מזונות עתירי קלוריות וסוכר, אכילה של מזון רך נוזלי ודייסתי שעובר בקלות רבה יותר אך לרוב עתיר יותר בקלוריות, אכילה מרובה של חטיפים, פיצוחים ומתוקים ושתית שתיה מתוקה, וגם אכילה בארוחות לא מסודרות, הרבה ארוחות קטנות או דלוג על ארוחות.
חשוב לציין, אין זה אומר שהירידה במשקל בהכרח תסתיים בשנה הראשונה לאחר ניתוח. הירידה תמשך כל עוד הגוף צריך לרדת במשקל וכל עוד מתנהלים נכון. כמו כן אין זה אומר שתתרחש בהכרח עליה במשקל, זה תלוי בהחלט בדרך בה התנהלתם בשנה הראשונה.
מה קורה החל מהשנה השנייה ואילך
- עליה בכמויות שניתן לאכול גם של מזון מוצק: במהלך השנתיים הראשונות אחרי הניתוח כמויות המזון המוצק שניתן לאכול בארוחה מכפילות עד משלשות את עצמן ואז מתייצבות. הכמויות שניתן לרוב לאכול שנתיים אחרי הניתוח, די דומות לכמויות של אדם במשקל תקין שאינו בדיאטה, זה כמובן כשאין בעיה פיזית או רגשית באכילה.
חשוב לציין שלמרות העלייה בכמויות המזון, בדרך כלל לא מדובר בחזרה לכמויות שניתן היה לאכול לפני הניתוח בארוחה אחת. גם אנשים שעלו במשקל לרוב ידווחו על כמויות קטנות של מזון מוצק שהם מסוגלים לאכול ביחס למה שאכלו בעבר, ועל הגבלה ביכולת האכילה של מזון מוצק. - חזרה של תחושות רעב: האזור שנשאר בקיבה לומד לפצות ולהפריש את הורמון הרעב- הגרלין, ותחושות הרעב חוזרות, אם כי לרוב לא כמו שהיה לפני הניתוח. בשלב זה אם לא אכלתם מספיק בארוחה או שהרכב הארוחה לא היה נכון (יותר פחמימות ופחות חלבון וירק) או שהמזון היה בעיקר במרקם רך ונוזלי, אתם עשויים להרגיש את הרעב כבר שעה שעתיים אחרי הארוחה.
לעומת זאת אכילה של כמות מספקת במרקם מוצק עם דגש על ירקות וחלבון ופחות פחמימה תשביע לזמן מספיק. - האוכל יושב פחות זמן בקיבה: למעשה כחצי שעה או שעה אחרי שאכלתם כבר ניתן להכניס עוד מזון לקיבה (למרות שלא מרגישים רעב). בשונה מההתחלה, בשלב זה אם לא זרקתם את מה שנשאר מהארוחה הקודמת או שהזדמן לידיכם מזון כלשהו שעה אחרי שאכלתם, ואתם משועממים/ מצוברחים/ עייפים או כל סיבה אחרת שגורמת לכם לאכול, תוכלו לאכול אותו וזה למרות שאינכם רעבים.
- מזון רך, נוזלי וקריספי ממשיך לעבור בקלות: בשלב זה הוא גם כבר אינו משביע וגורר אכילה של ארוחות מרובות ברווחים קטנים שעשויה לתרום לצריכה קלורית גבוה יותר ולעליה במשקל.
- חטיפים פיצוחים ומתוקים: ממשיכים לעבור בקלות, אך בשלב זה אכילה לא נשלטת ומודעת שלהם, תתבטא כבר בעליה במשקל בשל הגברת כמות הקלוריות הנצרכת ממזון מוצק.
- חזרה של החשקים והתשוקות: גם אלה שבהתחלה פחתו, חוזרים במידה והיו קודם לניתוח. אם לא לומדים לזהות אותם, להבדיל ביניהם לבין רעב אמיתי, למצוא את הטריגר להם ולנהל אותם נכון, עלולים להיגרר לאכילה מרובה של מזון זה שכאמור בשלב זה עלולה להתבטא כבר בעליה במשקל.
גם מי שלא היו לו חשקים גדולים למתוק עשוי לדווח לאחר הניתוח על חשקים מוגברים למזונות אלה כפיצוי על חוסר יכולת לאכילה כמותית שאפיינה את אכילתו טרום הניתוח. - חזרה של היכולת לאכול ושל הטעמים: ולכן ללא אכילה מודעת וללא בחירה נכונה של המזון בארוחות, ללא העדפה של חלבון ושל מוצק ושליטה באכילת חטיפים ומתוקים, הסיכוי לעליה חזרה במשקל גדל.
למעשה מהנאמר לעיל מתברר שירח הדבש של השנה הראשונה ללא ליווי והדרכה מתאימים,עלול להפוך למלכודת דבש ולהסתיים בעליה במשקל. חוסר הרעב והתיאבון יחד עם שינוי בטעמים וקושי באכילת מוצק, ומנגד החטיפים והמתוקים שעוברים מאד בקלות, יחד עם ירידה קלה ומהירה יחסית במשקל בלי קשר להתנהלות, מהווים קרקע פורייה להתפתחות הרגלי אכילה וחשיבה לא תקינים שבהמשך עלולים להתבטא בעליה במשקל.
אז מה עושים? איך צולחים את השנה הראשונה בצורה הנכונה ומונעים עליה במשקל בסיומה?
להלן כמה המלצות חשובות להתנהלות בשנה הראשונה
- ליווי מקצועי תזונתי ורגשי: לאורך כל הדרך בלי התחשבות בירידה במשקל.
- אכילת 3 ארוחות קבועות מסודרות: בלי לדלג, ליד שולחן, בצלחת אישית, לא תוך כדי עשיה אחרת.
- התקדמות למזון מוצק מחודשיים אחרי הניתוח והלאה: העדפה של לחם, ביצים, בשר, עוף, דגים, ירקות, פירות ,אורז וכו' על פני קרקרים מעדנים מרקים דייסות ושיקים. במידה ויש קושי בהתקדמות למזון מוצק חשב להמשיך ולתרגל את אכילתו, ולא להישאר על כלכלה נוזלית/ דייסתית רכה.
- הגדלת המרווחים בין הארוחות: ככל שהזמן אחרי ניתוח מתקדם, וככל שיכולת האכילה והכמויות משתפרות. שנה לאחר הניתוח ולפעמים כבר קודם אין הכרח לאכול כל 3 שעות במידה ולא רעבים ומצליחים לאכול מספיק בארוחות עצמן.
- ארוחות בינים: במידה וכן אוכלים אותן הן צריכות להסתכם במשהו קטן ולא בעוד ארוחה.
- הימנעות מאכילה נשנשנית: קצת כל שעה שעתיים, גם אם מדובר באוכל "בריא" כמו פרי יוגורט פריכיות וחטיפי אנרגיה.
- הגבלת זמן הארוחה: שנה אחרי הניתוח יש לצמצם את זמן אכילת הארוחה לכ-15 דקות במקום 25 דקות שזו ההנחיה לאכילה בשנה הראשונה כדי למנוע אכילה מוגברת ומיותרת. נמצא שהזמן הזה מספיק בשלב זה לאכילת כמות מספקת שתשביע למספיק זמן במידה והרכב האכילה היה נכון (שילוב של חלבון ירק ומעט פחמימה מלאה ומרק מוצק).
גם אם נשאר בצלחת חשוב ללמוד לזרוק או לאפסן לארוחה העיקרית הבאה את מה שנשאר ולא לפצל ארוחות או למשוך אותם על פני שעה ויותר. - שלוב פחמימות בארוחה: בשונה מהחודשים הראשונים, אז עדין לא היה מקום בארוחה לפחמימה, בשלב זה יש כבר לרב מקום ויש גם דרישה של הגוף לפחמימות. הימנעות מוחלטת מפחמימות בשלב זה תביא לכמיהה גדולה יותר אליהם בכלל ולמתוקים בפרט בעיקר בשעות הלילה. נכון שהחלבון הוא זה שתורם לשובע ולירידה במשקל, אך לפחמימה יש חשיבות בשובע הרגעי והרגשי, בשפור המצב רוח (עקב הפרשת סרטונין) ובעצירת ירידה מוגזמת.
ההמלצה בשלב זה היא להתחיל בחלבון אח"כ ירק ובסוף פחמימה כשהיחס בצלחת צריך להיות 2/3 עד 3/4 חלבון וירק ורבע עד שליש פחמימה.
ההמלצה היא לשלב בעיקר פחמימות עם אינדקס גליקמי נמוך שמשפיעות על שחרור איטית יותר של סוכר ולכן על תחושת שובע ממושכת כמו דגנים מלאים וקטניות. - שתיית שתיה לא מתוקה בלבד: בשלב זה, אין צורך ואין שום סיבה לשתות מיצים מים בטעמים או כל שתיה מתוקה אחרת שהרשו לכם לשתות בימים הראשונים לאחר הניתוח, כשהמים עברו מאד קשה וכשלא אכלתם כמעט שום פחמימה אחרת. בשלב זה צריכה של שתייה מתוקה באופן יומיומי מספקת קלוריות וסוכר מיותרים שהגוף אינו זקוק להם, היא עוברת חופשי דרך הקיבה ואינה משביעה וגם מגבירה את החשק למתוק ולכן עלולה לתרום די בקלות לעליה במשקל.
השנה הראשונה לאחר ניתוח היא הזדמנות פז לאנשים שכל חייהם התקשו להתמודד עם ההשמנה לעשות את השינוי. שילוב של כמויות קטנות של אוכל עם העדר או ירידה משמעותית בתחושות הרעב, יוצרים שקט פיזי ונפשי ללא רעשי רקע, ומאפשרים לעשות את השינוי המיוחל.
יחד עם זאת השנה הראשונה כאמור מציבה גם לא מעט אתגרים שיכולים להפוך למכשולים, ואליהם מצטרפים ההרגלים הישנים והחשיבה הלא תקינה בכל מה שקשור לאוכל ומשקל. כל אלה יחד ללא התמודדות נכונה עלולים להפוך את שנת ירח הדבש למלכודת דבש ולהסתיים במפח נפש ובעליה במשקל.
כדי למנוע זאת יש חשיבות עצומה לליווי מקצועי תזונתי ורגשי עוד מלפני הניתוח וכמובן אחריו לא רק בשנה הראשונה אלה לפחות ל 3-5 השנים הראשונות שאחרי הניתוח.
אני נוטה לדמות את הניתוח לזכייה במיליון דולר. אתם יכולים להתלהב ולקנות בהם כל שנפשכם חפצה בלי שום תכנון וחשיבה, וגם לבזבז בהימורים ולהישאר עם חובות ועניים יותר ממה שהייתם קודם. ואתם יכולים ללכת לבנק השקעות טוב ולהשקיע את אותם מיליון דולר ולהפוך אותם ל5 מיליון.
אם אתם מחפשים בנק השקעות כזה ורוצים להפוך את המתנה שקבלתם לזכייה לתמיד מוזמנים לצור עימי קשר.
ענבר
קיצור קיבה בדרך הנכונה- ענבר ויטנברג 