עצמאות באכילה , אכילה בהקשבה , כיצד עושים את זה ?

הימים האלה של בין  ימי הזיכרון לשואה ולחללי צהל לבין יום העצמאות גוררים אותי תמיד לחשיבה  אחרת על אוכל ואכילה

 העצמאות הזו שאנחנו חוגגים כל שנה מחדש  אני תוהה לגביה , עד כמה היא קימת  לנו באכילה ? בתחושות? בדימוי הגוף ?

 עד כמה אנחנו  אנשים בכלל ונשים בפרט עצמאים להתנהל כרצוניינו ולאכול  מה שאנחנו רוצים? ועד כמה אנחנו כבולים למשטרי דיאטה נוקשים , לשקילה בלתי פוסקת,  ולמרדף אחרי הרזון  ואחרי  המידות שבהן היינו אולי בגיל הנעורים ? .

 אין ספק ששמירה על אכילה מאוזנת ובריאה חשובה לבריאותינו  וכן חשוב להמנע מהשמנה קיצונית ומהמחלות הנלוות אליה,   אך האם זה מחייב להיות כבולים למשטרי דיאטה נוקשים  וחיצוניים  שאינם קשובים לנו באמת ?

 כשאנשים באים אלי ומבקשים תפריט כי "רק זה מה שיעזור להם " או שמחליטים על הימנעות טוטאלית ממתוקים או חטיפים מתוך תחושה של אי יכולת לאכול קצת  ולהנות,  ומתוך מחשבה של שחור לבן שזה או לא לאכול או לאכול בלי שליטה,  אני מרגישה לא בנוח  ומתקשה לשתף עם הגישה הזו פעולה .

 הגישה של הדבקות לתפריט יד עם הימנעויות ממזונות מסוימים, לפי הנחית  המטפל היא גישה  שדוגלת בבקרה חיצונית  ובכך שהדיאטנית או המטפל הם שיודעים מה נכון למטופל ומה יביא אותו להצלחה .

 הגישה הזו של בקרה חיצונית  יכולה להיות טובה לתקופה זמנית , והיא זו שמאפיינת את כל אותן " דיאטות שאנשים אוהבים לעשות ,כי הם יורדים בהן הרבה ומהר ,אך היא לא מאפשרת שינוי אמיתי בחשיבה ולכן מקשה על היכולת  לשמור על ההישג לאורך זמן .

 במה אני דוגלת ? בעצמאות אמיתית של המטופל  בהקשבה לגוף ובבקרה  פנימית. אני מאמינה שכל אדם יודע  או יכול לדעת אם רק ילמד להקשיב לגופו מה וכמה נכון לו לאכול בכל רגע נתון, יותר טוב ממה שהמטטל יודע זאת. ולא מדובר אגב תמיד באותו הדבר.

לכן בגישה שלי  התפריט לא רק שאינו מועיל , הוא  עלול גם להזיק כי הוא כובל את המטופל להגבלות חיצוניות .

  בגישה שלי אני מאמינה שרק  הקשבה לקולות הפנימים ולצרכי הגוף ולמוד ההבנה שלהם, תאפשר לאדם לאכול נכון לרדת במשקל במידה שהוא צריך אבל גם לשמור על זה לאורך זמן .

 בגישה שלי אין הגבלות נוקשות ,אין הימנעויות  וניתן בעצם לאכול הכל כל עוד זה נעשה בהקשבה ובבחירה של המטופל

 כן זה יותר מורכב , ולוקח יותר זמן  עד לתוצאות ,אך ברגע שזה נעשה  זה מאפשר שמירה על השינוי לאורך זמן יחד עם תחושה אמיתית של חופש ועצמאות .

לי  כמטפלת אין תשובה חד משמעית לכמה מתוק מותר  למטופל שלי לאכול ביום ואין את האמירה של אחד ליום .

מבחינתי המטופל  יכול לעיתים לא להזדקק למתוק בכלל ולעיתים ירצה אותו יותר וזה עדן תקין  כל עוד הבחירה במתוק תהיה בהקשבה לצרכי הגוף ומתוך בחירה ולא מתוך פיצוי .

 כדי להגיע לעצמאות ולחופש שאני מתארת ולא להיות כבולים להנחיות ותפריטים חשוב להיות בליווי של מטפל  שיודע ללמד זאת , וחשוב לגעת בכל תחומי החיים שנמצאים מאחורי האכילה .

אני רואה באכילה היא רק סמפטום , ולכן הטיפול צריך להיות כזה שיביא את המטופל לשביעות רצון גדולה יותר בכל תחום מחייו כולל פרנסה ,הגשמה עצמית  ,זוגיות משפחה ,בילוי ופנאי ועוד.

 אז מה אתם אומרים .?  במה  אתם בוחרים . להמשיך ולהיות משועבד  לתפריטים  ולמספרים ולקלוריות  או להתחיל ללמוד לצלול אל תוך נבכי הנפש  ללמוד להקשיב לוף ולמה הוא באמת רוצה ובהתאם לכך להתנהל  וזה בהחלט יכול להיות ם במחיר של  הגעה למשקל שאינו תואם  למשקל האידאלי  לפי BMI  אך כן כזה שניתן לשהות בו לזמן ארוך .

 אם בחרתם בדרך השניה אני כאן עבורכם ואשמח לעזור

מוזמנים לצור קשר  ענבר ויטנברג 0505614081

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s