"לוליטה את ילדה יפה

ויש לך פוטנציאל

זה לא קשור בשכל –

זה טמון רק בישבן"…

לצלילי השיר הזה שמילותיו הועתקו כאן למעלה , לולטה של אתי אנקרי , רקדתי ביום שישי בבוקר בשיעור ריקוד ב ססטודיו תמרה רחובות – מחול, תנועה ויוגה שם אני רוקדת מספר פעמים בשבוע .

השיר הזה מוכר לי , אולם לעולם לא שמתי לב למילותיו כפי שפתאום נשמעו לאוזני בשיעור הריקוד .

יותר מכל בלט לי המשפט , " ואל תאכלי עוגות גבינה, זה לא טוב למשקל .

לא ברור לי אם זה היה כל כך חזק לי , בגלל היותי דיאטנית שמתנגדת לדיאטות של אסור ומותר ושבעד אכילה קשובה ומגוונת ומבחירה , או בגלל אהבתי הרבה לעוגות גבינה , כנראה ששתי הסיבות יחד .

בכל מקרה , השורה הזו, גרמה לי בסוף השיעור , לעשות גוגל ולקרוא את מילות השיר .

אז נוכחתי לראות שכל השיר יש בו משפטים שמבטאים התיחסות מאד שטחית, רדודה , מינית , שובניסטית , מבוססת מראה חיצוני בלבד כלפי אותה אישה ששמה לולטה.

זה סקרן אותי , ועשיתי שוב גוגל , הפעם כדי לקרוא קצת על אתי אנקרי והבנתי שהשיר נכתב ( על ידה כמובן כמו רוב שיריה ) , בצורה הומוריסטית , בקורתית ואולי אפילו צינית ,על התפיסה הכל כך רדודה שגויה ומעוותת של העולם החיצוני את הנשיות .

אני חייבת להודות , שלמרות שהבנתי שהשיר הוא סוג של פראפרזה/ בקורת על המציאות ולא באמת מה שאתי אנקרי חושבת, עדין נותרו מילות השיר קשות מאד לעיכול מבחינתי ואפילו גרמו לי לתחושת עצבות .

כשניסיתי להבין עם עצמי , מה כל כך קשה לי בשיר , הבנתי שזה שלמרות שהשיר נכתב לפני יותר מ 30 שנה , המציאות שהוא מתאר לא מאד רחוקה מהמציאות היום , מהציאות שאני מכירה ונפגשת איתה בקליניקה יום ביומו.

גם היום , אני אישית , פוגשת בקליניקה הרבה לוליטות , או כאלה שרוצות להיות לוליטות , נערות ונשים ששומעות כל שעה וכל יום , ואומרות לעצמן כמה אסור לאכול עוגות , שוקולד ועוגיות כי זה לא טוב למשקל, ששומעות יום ביומו כמה הן יפות וכמה הן יהיו עוד יותר יפות אם רק יורידו במשקל , שבטוחות שברגע שיהיו רזות כל העולם יפתח בפניהן , שמשוכנעות שהרזון הוא שיביא להן פרנסה , זוגיות משפחה ואושר בחיים .

ואני ? אני רוצה רק להראות להן , לכל הלוליטות הללו, כמה הן יפות ושוות ומצליחות כבר עכשיו, וכמה הן יכולות להיות מאושרות גם כמו שהן , וכמה האושר וההצלחה לא תלוי בכך שיוכלו ללבוש מיני,או בירידה במשקל, וכמה מותר להן לאכול עוגת גבינה גם כשהן לא רזות, וכמה ירידה במשקל צריכה להיות משהו שהן בוחרות ולא שהסביבה החיצונית מחליטה עבורן , משהו שהן רוצות כדי להרגיש טוב יותר אבל לא כדי שהעולם החיצון יאהב אותן יותר

והלוואי ולפעמים אני גם מצליחה .

ואולי בעצם היה לי עצוב כששמעתי וקראתי את השיר הזה , כי גם אני מנסה לא להיות הלוליטה שבשיר, ולא להכנע לתכתיבי החברה שדורשת אותי רזה יותר , כי "אחרת איך אני בכלל דיאטנית " ולהצליח לאהוב את עצמי גם עכשיו בזכות מה שאני כן יחד עם העוד 10 קג שנוספו לי בשנים האחרונות , ולא כתלות במה שאני לא , ולהמשיך לאכול בריא ולרקוד לא כדי להיות רזה אלה כדי להיות בריאה ולהרגיש טוב עם עצמי .

והלוואי ואצליח .

אגב , באותה כתבה שקראתי בגוגל , בראיון איתה שנערך ב 2020 , אז מלאו 30 שנה לאלבום שלה שמכיל בין היתר גם את לוליטה , מסבירה אתי אנקרי , שהפכה בנתיים לדתיה ושרה בפני נשים בלבד , שהרבה שנים היא לא שרה את השיר ולאחרונה התבוננה בו שוב , החליטה לשנות את כל המילים ושוקלת להקליטו מחדש .

לשאלה את מה שינית?, היא עונה: " את כל הענין . אז כתבתי בצורה הומוריסטית , ביקורת על התפיסה השגויה של העולם החיצוני את הנשיות . בשיר קוראים לה לוליטה , והיא תמיד נשארת מנוצלת . היא אמנם מסתכלת על זה כביכול מנקודת המבט שלה , על איך תופסים אותה בצורה כזו מעוותת , אבל היא נשארת מעוותת . והחלטתי לגאול אותב ( צוחקת אתי אנקרי) , קראתי לה גאולה ".

בכל בית בשיר , מסתבר , אנקרי שינתה את המילים , כך שיתאימו לתפיסתה העכשווית , תוך שהיא שומרצ על רוח השיר .

בכתבה נכתב שהיא מתכננת בחגיגות ה 30 לשיר את הגרסה המחודשת, אך עדין לא ברור אם באמת תעשה זו , כי לרגע קבלה רגליים קרות .

אין לי מושג מה בסופו של דבר קרה והאם הגירסה המחודשת יצאה לאור .

אני כן מקווה שאנחנו נוכל להצליח לצור גרסאות חדשות ללוליטה , לוליטות אחרות, כאלה שאוהבות את עצמן בזכות מי ומה שהן עכשיו , בכל משקל , בכל מראה , בכל בגד ומצליחות לשדר זאת לעולם כולו , שאוהב אותן ומקבל אותן בזכות מה שהן כן ולא בתנאי שיהיו מה שהן לא .

ואם את , ( או אתה ) קוראים את הפוסט הזה , ורוצים להיות הלוליטה החדשה שאני מדברת עליה , ולהצליח ללמוד לאכול בריא, להתנהל נכון מול האוכל ולעשות פעילות מתוך אהבה לעצמם ולבריאותם ובלי קשר למשקל ( וגם לאכול עוגת גבינה מידי פעם) צרו קשר ונעשה זאת יחד .