כשהבת שלי התקבלה לפרויקט לימודים של שנתיים בקולג' בחול ( במסגרת כיתות יא יב )  הבנתי  שאם אסכים לכך, אשלם מחיר כלשהו מבחינתי .  עדין לא הערכתי את משמעות המחיר עבורי וחשבתי שהמטרה מצדיקה את המחיר , ושלסרב לה להגשים משהו שמאד רצתה רק כי לי קשה להיפרד, זה לא נכון ולא מוצדק .

 אז הסכמתי והיא נסעה .  והפרידה לא קלה בכלל. הגעגוע ,תחושת החסר שלה בכל חלק מחיי, תחושת הבית המתרוקן , התקשורת שהפכה לאחרת לא פשוטים בכלל. ודווקא ככל שהזמן עובר זה נהיה יותר קשה .

אז איך בכל זאת אני מצליחה להתמודד ?

להתחבר ללמה – אני עדיין מוכנה לשלם את המחיר הזה של הפרידה , כי אני מבינה  עבור מה אני עושה זאת . אני מבינה שהזכות של הבת שלי לחיות את חייה ולנהל את לימודיה בדרך שהיא בחרה ורואה כמתאימים לה, שווה את האתגרים שאני מתמודדת איתם.  כל פעם שקשה לי , שעצוב לי , אני עוצרת ונזכרת  למה קבלתי את ההחלטה הזו . אני  גם חושבת על  העתיד, על עוד כמה שנים  איך הייתי מרגישה אם לא הייתי מאפשרת לה זאת וזה מקל עלי להתמודד .

 חישוב רווח והפסד בהחלטה שקבלתי – אני בעצם עושה לעצמי בראש טבלת רווח והפסד  ומבינה שלפחות בטווח הארוך הרווח  על ההחלטה גם עבורי וגם עבורה גדול מההפסד .

להנות מהרגע – אחרי שעשיתי זאת אני בוחרת לחיות כל יום ביומו  ולהנות ממה שהוא מזמן לי . לא מסתכלת למרחקים ארוכים מידי . את השנתיים בלעדיה חילקתי למקטעים קצרים יותר, לפי החופשות והמפגשים איתה,  ככה שבתחושה שלי אני נפרדת ממנה כל פעם רק ל3 עד 4 חודשים וזה קל יותר .

יצירת קשר בדרכים אחרות – אני לומדת  לצור ולהנות מקשר חדש ואחר  שנוצר איתה, אם בשיחות  טלפוניות או בסקייפ ואם בכתיבה אחת לשניה . בצורה כזו אני לא חווה  פרידה מוחלטת אלה רק שינוי בצורת התקשורת .

הכרה בקושי –  שנוצר בעקבות ההחלטה שקבלתי וברגשות שעולות אצלי. מכירה  בגעגוע , בעצב , בכאב  ומאפשרת להם להופיע , נותנת להם מקום ולא מתעלמת  או מתכחשת להם.

הבנה בצורך והסכמה לקבל עזרה – אחרי שהכרתי בקושי ונתתי לו מקום, אני גם מבינה שאני זקוקה לעזרה  כדי להתמודד איתו . אז בניתי לי מערכת תמיכה מצד חברים משפחה אנשים שעברו  תהליך דומה וכל מי שניתן להיעזר ולהיתמך בו ובנוסף  מאפשרת לעצמי גם עזרה מקצועית כשצריך .

 ואתם ? שעברתם ניתוח או עוברים תהליך של שינוי הרגלי אכילה  :

אתם לא ממש נפרדים מהאוכל ,כי אי אפשר בלעדיו , אבל אין ספק שאתם נפרדים מצורת האכילה וההתנהלות לה הייתם רגילים. אתם נפרדים מהכמויות להן הייתם רגילים ,ממהירות האכילה ובעיקר מהספונטניות של האכילה  ומחליפים אותה באכילה מחושבת מתוכננת  איטית יותר בכמויות אחרות  ובחירות אחרות .

והשנויים הללו לא פשוטים ומאתגרים .

גם אתם בדיוק כמוני חווים פרידה אך יכולים כמוני להתמודד איתה בצורה חיובית .

מה יעזור לכם ?

בדיוק מה שעזר לי :

להתחבר לחזון – להבין ולזכור עבור מה עשיתם את התהליך , זה הופך את השינוי/ ויתור לכדאי וקל יותר .

 רווח והפסד – כל פעם שקשה לכם,  בדקו מה אתם מרוויחים מהשינוי לעומת ההפסד שאתם  חווים ,  ומה הפסדתם במצב ללא שינוי  לעומת מה הרווחתם .

 להנות מהרגע –  לחלק את התקופה הארוכה לחלקים קטנים יותר  לפי ימים שבועות,  וללמוד להנות ממה שהם מזמנים  , זה הופך את התהליך לקל ואפשרי יותר.

 ללמוד להנות מהאכילה האחרת וממה שהיא מזמנת עבורכם – מזה שאתם מתנהלים לא כפח זבל , מזה שאתם יכולים לעצור , מהבחירות הבריאות יותר , להנות מהכמויות הקטנות ומלהרגיש את טעמן .

 להכיר בקושי שכרוך בשינוי – להבין שמדובר בפרידה וברכישת  צורת אכילה חדשה שאינה מוכרת לכם ,ושזה תהליך שלוקח זמן ויש לו גם מחיר . להכיר באתגר שהשינוי מייצר לכם, וברגשות שזה מעלה בכם ולא להתכחש להם .

 קבלת ליווי ותמיכה מקצועית וחברית – להסכים ולמצוא ליווי תמיכה ועזרה של קבוצת השווים ושל אנשי מקצוע, בתחום התזונתי והרגשי,  יאפשרו לכם לעבור את התהליך בצורה קלה יותר .

מאחלת לי ולכם להצליח להתמודד הכי טוב שניתן עם הפרידה

נמצאת עבורכם בכל רגע שתבחרו .

 

עוד מספר ימים, האמצעית שלי (רק בת 16 וחצי) חוזרת ארצה לחופשה של 3 שבועות , ואני מביטה באחור לעבר כמעט 4 חודשים שעברו מאז שהיא נסעה לשנתיים לימודים בחול כחלק מפרויקט בינלאומי  ( שנקרא UWC ), ומבינה איזה תהליך מורכב עברתי בחודשים הללו, תהליך שתחילתו החל למעשה כבר לפני שנה,

כשאני מסתכלת אחורה על התהליך שעברתי, אני מבינה כמה הוא דומה לתהליך שעובר כל מי שמחליט לעבור ניתוח קיצור קיבה ( בריאטרי).

בפוסט הזה בחרתי לספר על התהליך שלי, על איך שאני רואה את ההקבלה שלו לתהליך שלכם המנותחים, ועל תובנות חשובות .

התחלה

אצלי –  התהליך אצלי התחיל, מרגע שבו הסכמתי לקבל את העובדה שהבת שלי בשונה מרוב הנערים והנערות בנות גילה לא מוכנה "לשרוד" את מערכת החינוך הקיימת כאן בארץ, ומעוניינת להעביר את השנתיים הקרובות של חייה בדרך משמעותית יותר , דרך הבנה שאם אני לא רוצה לראות אותה סובלת ולשמוע אותה מתלוננת כל יום מחדש, אני צריכה לסייע לה בחיפוש אחר  אופציות לימוד האחרות, ומשם  להפנמה ולהטמעה של האפשרות שזה כנראה יקרה לא רק מחוץ  לבית אלה מחוץ לגבולות המדינה .

אצלכם –  זה מתחיל ברגע שבו אתם מבינים שככה אי אפשר להמשיך.  אתם מבינים, שכל מה שעשיתם עד עכשיו כדי לרדת במשקל  לא מצליח ,ושחייבים למצוא דרך אחרת . ואז אתם מתחילים לבדוק את האופציה הניתוחית למרות כל החשש והפחד שעדין קיים, מתוך הבנה שהסיכון במצב הנוכחי גדול כנראה על הסיכון בניתוח. ומחייב צעד דרסטי כי אין דרך אחרת

 להגיד כן

אצלי – זה השלב שהתחיל ברגע שבו אשרתי לה להתחיל את תהליך הקבלה לפרויקט, כשאני בתוך ליבי ממשיכה לקוות שאולי היא בעצם לא תתקבל, ואז יפתרו לי כל הבעיות בלקבל החלטה, ומצד שני אני מתפללת בשבילה שתעבור כדי שתצליח להגשים את הרצונות שלה. השלב הזה מסתיים ברגע קבלת ההודעה שהיא התקבלה לפרויקט עם כל הרגשות המעורבים שליוו את הרגע הזה, שמחה אדירה בשמחתה, גאווה גדולה  יחד עם חשש ,עצב ואפילו כעס.

אצלכם   זה השלב שבו אתם אומרים כן לניתוח. למרות החששות והפחד, אתם מבינים שזו הדרך, ואתם מתחילים בכל שלב הבדיקות והבירוקטיות עד לקבלת האשור המיוחל. בשלב הזה, אתם  רוצים מאד את הניתוח מצד אחד, ומצד שני ייתכן מאד שאתם בתוך תוככם עדין מייחלים שמישהו שיגיד שזה לא אפשרי ושיציע פתרון אחר.

הכנה

אצלי–  השלב הזה התרחש במהלך 3 חודשי ההכנה שעברה ביתי בארץ לקראת השתתפות בפרויקט. בחודשים אלה אני במקביל עברתי הכנה משלי לעזיבה שלה, ובעיקר התחלתי להפנים שזה אכן הולך לקרות, ושאני עומדת להיפרד מביתי  לשנתיים שלמות שבהן תגור, תלמד, תישן תבלה, ותחיה מחוץ לבית. בשלב  הזה קלטתי את השינוי מבחינה טכנית, אך עדין לא ממש הבנתי לגמרי את ההשלכות האמיתיות, בעיקר הרגשיות של מה שעומד להתרחש. בעיקר לא הבנתי את זה שהתקשורת עם הבת שלי הולכת להשתנות לגמרי, ומכאן גם התפקיד שלי בחייה, ובוודאי שלא הבנתי ואת המשמעות של זה.

אצלכם – זה השלב שמתרחש מרגע קבלת האשור ועד לניתוח . בתקופה הזו, אתם עושים את כל מה שצריך, הולכים לדיאטנית, מתחילים לשנות חלק מההרגלים, לומדים לאכול לאט ללעוס טוב להפריד שתיה מאכילה. נפרדים מהשתייה המתוקה והמוגזת. עושים את דיאטת דלת פחמימות, קוראים על הניתוח, נכנסים לקבוצות  השונות של מנותחים בפייס, מדברים עם אנשים שעברו אותו, שואלים שאלות ומקבלים תשובות.  יחד עם כל הפעולות  הללו, מתחילה בשלב זה ההבנה שהדברים הולכים להשתנות. וכמו שהתרחש אצלי, ההבנה בשלב זה, היא בעיקר בהקשר לשינויים הטכניים. אתם מבינים שהכמויות יהיו קטנות יותר, שיהיה קשה יותר לאכול, שבשלב הראשון אתם תאכלו כלכלה נוזלית וטחונה ושייקח חודש לפחות עד שתחזרו לכלכלה מוצקה רגילה. בשלב הזה בדיוק כמוני אתם עדין מתקשים להפנים את ההשלכות של השינויים הללו על מצבכם הגופני  והרגשי את שינוי המיקום של האוכל בחייכם, שינוי הקשר איתו ושינוי התפקיד שלו עבורכם.

 פרידה

אצלי – היו אלה מספר ימים שבהם ארזנו, קנינו, עשינו מסיבות פרידה, שוחחנו, בכינו, הצטלמנו  והתחבקנו. תקופה שהגיעה לשיאה בשישי בלילה בשדה התעופה, בנשיקה והחיבוק האחרון לפני שעברה את השער, והלכה לכיוון המטוס, כשאני נשארת מצד אחד והיא מהצד השני. ברגע הזה אני מבינה שזה קורה ועדין לא לגמרי מפנימה וקולטת .

אצלכם–  זהו רגע הניתוח יחד עם הימים שלפניו.  בימים האלה אתם קונים את הוויטמינים, מכינים את  השתייה והמזון לאחרי הניתוח , אורזים את התיק לבית החולים. השיא של תקופה זו הוא ברגע  הכניסה לחדר הניתוח. זהו רגע הפרידה,  פרידה מהמלווים אתכם אך למעשה פרידה מהמשקל , מהשומן ומכל מה שהוא מהווה עבורכם, פרידה מאכילה הנוכחית  ומהתפקיד שלה בחייכם.

הפנמה והבנת ההשלכות של ההחלטה

אצלי – ההפנמה וההתמודדות עם השלכות ההחלטה שקבלתי, לאפשר לביתי לחיות את השנתיים הקרובות בדרך שהיא בחרה ולא למנוע ממנה זאת רק בגלל הקשיים שזה אמור לגרום לי, התחילו למעשה רק ביום שאחרי הפרידה ממנה. זה קרה לא בבת אחת אלה בהדרגה עם כל יום ושבוע שעברו , וזה ממשיך להתרחש גם ברגע הנוכחי שבו אני כותבת את הכתבה הזו .

בכל יום שעובר, אני לומדת לחיות עם ההחלטה הזו להבין את היתרונות שלה ולהתמודד עם החסרונות שלה , אני לומדת לקיים תקשורת אחרת עם הבת שלי  תקשורת ממרחק שמוגבלת בזמן ותלויה בפניות של שתינו, בזמינות של הווי פי ובגורמים נוספים, משתדלת להפיק ממנה  את כל הטוב שאפשר .

לא זה לא קל. התהליך הזה מלווה בגעגועים רבים , בעצב ובדאגה  במיוחד כשהיא לא מרגישה טוב פיזית או נפשית, בכעס על עצמי איך אפשרתי זאת ובחששות אולי לא עשיתי נכון כשאפשרתי זאת  ואולי ההחלטה הזו שלי לא תיטיב עימה כמו שחשבתי .

וכשקשה ? אני נזכרת בסיבה שבגינה הסכמתי לכל התהליך הזה,ושבגללה אמרתי לבת שלי כן  וזה אותו רגע שבו הבנתי שמגיעה לה האפשרות והזכות לחיות את חייה ולהגשים אותם בדרך שהיא רואה לנכון, שמגיעה לה אפשרות להרגיש טוב יותר ולחייך יותר ולאהוב את מה שהיא עושה .  כשאני נזכרת בסיבה הזו, קל לי יותר  להתמודד עם הגעגועים העזים , עם הריחוק , עם הדאגה ,קל לי יותר להבין ולהתמודד עם אותם רגעים שחוץ מלהקשיב לה, אין לי דרך להשפיע .

 אצלכם – גם אצלכם ההבנה וההפנמה האמיתית של השינוי והשלכותיו מתחילות  ביום שאחרי הניתוח,  וגם אצלכן כמו אצלי הן מתרחשות בהדרגה .

לאט לאט, אתם מבינים את השינוי לא רק בכמויות ובסוג האוכל, ובתחושות הרעב אלה את השינוי בקשר עם האוכל , במקום ובתפקיד והחלק שהוא לוקח בחייכם,  ומתחילים להתמודד עם ההשפעה של השינוי הזה  עליכם.

גם לכם כמו לי זה לא קל  ויש עליות ומורדות.  קשיים פיזיים, כאבים באכילה, הקאות בחילות צרבות, שינויים במצב רוח, תחושות של חרטה, שאלות למה עשיתם את זה לעצמכם, ומחשבות שאולי הייתה דרך אחרת טובה יותר .

 אז מה עושים ?  מה שאני מציעה לכם לעשות, זה בדיוק מה שאני עושה בעצמי גם עכשיו . להיזכר בסיבה האמיתית לבחירתכם לעשות את הניתוח, להיזכר במה באמת חשוב לכם והניע אתכם לקבל את ההחלטה הזו, להיזכר בערכים שמובילים את חייכם והובילו לקבלת ההחלטה, להיזכר ברצון להרגיש טוב, להראות טוב, לנשום ולישון בקלות , להתנועע בקלות ולשחק עם הילדים או הנכדים על הרצפה בסלון ברגלים משולבות ולרוץ אחריהם בגינה בלי להתנשם. אני מעודדת אתכם להיזכר ברצון שלכם להרגיש קלילות, חופש ובטחון עצמי  ולחיות את החיים כמו שמגיע לכם.

כשנזכרים בסיבות האמיתיות שהובילו אתכם לקבלת ההחלטה ובערכים החשובים לכם בחיים, קל יותר ואפשרי יותר להתמודד עם הבחילות, ההקאות, הגעגועים לאוכל ולאכילה הספונטנית והבלתי מוגבלת, ולהבין שהקשיים הללו זמניים בדרך להשגת המטרות האמיתיות שלכם.

ומה איתי ?  אני יודעת ומבינה היום, שמחכים לי עוד רגעים לא פשוטים של התמודדות עם ההחלטה שקיבלתי  ושאני רק בהתחלה, ויחד עם זאת ההבנה שעברתי תהליך שלם של הכנה שהתחיל  כבר לפני שנה , וההבנה שאני יודעת בדיוק מה הם הערכים שהנחו אותי בקבלת ההחלטה הזו , כל זה מאפשר לי להמשיך בדרך ולדעת שזה רק ילך וישתפר.

אין ספק, שתהליך  השינוי הוא תהליך הדרגתי, וההפנמה שלו ושל השלכותיו לוקחת זמן ונמשכת גם אחרי ביצוע האקט של השינוי עצמו, אבל  ביצוע התהליך על כל שלביו  כולל ההכנה וכל השלבים שלפני ביצוע אקט השינוי עצמו,  יחד עם הבנה של הסיבות האמיתיות והערכים שהובילו להחלטה על השינוי  הם שיאפשרו התמודדות קלה יותר  עם התהליך ויובילו להצלחה .