"הקליניקה מקסימה, אבל היי צריך ליישר קצת את התעודות כאן", אמרה לי אחת הדיאטניות במחוז שלי, ביום חמישי (במקרה גם סגנית דיאטנית מחוזית, כלומר אחת מ2 המנהלות השירות המקסימות שלי), כשארחתי אותן על הגג שלי וגם הראתי לחלקן את הקליניקה שאני מאד מתגהה בה.
הא אמרה זאת, יש לציין, בנעימות ורכות אופיינית לה, בעודה מדגימה כיצד לעשות זאת, ואני כלל לא נפגעתי, ראיתי בזה תגובה רלונטית יש לומר, כי התעודות בואו נודה אכן עקומות "קצת".
יחד עם זאת, התגובה שלי הפעם היתה שונה מבעבר .
" את צודקת" אמרתי, "אבל זו אני, העקימות הזו היא חלק ממני, זה מראה מי אני", אמרתי בחיוך, ויצאתי מהחדר בלי לשנות.
בעבר, אין ספק שלמחרת אם לא באותו יום בלילה, הייתי חוזרת לתעודות ודואגת לישרן ככל יכולתי.
כל ילדותי, שנות נעורי וחלק משנות בגרותי (עד ה15 שנים האחרונות), הייתי רגילה לשמוע המון הערות, בקשות, המלצות עבורי לשנות והשתנות .
התגובה האוטומטית שלי בשנים הללו היתה להוריד את הראש, להגיד כן אתם צודקים ולנסות ולהתאמץ להשתנות ולהתאים עצמי לדרישות הקהל לא משנה מה הן היו.
ב 15 שנים האחרונות, בעקבות הרבה עבודה טיפולית שעשיתי על עצמי, המון קורסים התנהגותיים והרבה למידה אישית שלי, אמרתי לא עוד, לא עוד לנסות להשתנות ולהיות מה שמבקשים ממני .
למדתי להבין שאני זו אני, עם היתרונות והחסרונות, למדתי לאהוב את עצמי ככה כמו שאני, גם עם כל הפאקים שלי, למרות היותם ואפילו בזכותם.
למדתי וגיליתי, שהחסרונות והפאקים שלי, בהרבה מהמקרים משרתים אותי ועומדים לזכותי והופכים ליתרונות עבורי.
למדתי שאין דבר כזה וגם אי אפשר, ואני לא רוצה לנסות להיות מושלמת, אלא רק שלמה, עם עצמי ועם מי ומה שאני מציגה כלפי פנים וכלפי חוץ, והצלחתי בכך .
היום: אני מצליחה להיות מדריכת סדנאות מצוינת , גם כשכוס המים/ תה שהכנתי לעצמי לפני, נשפכת ומרטיבה את כל הדפים שהבאתי .
אני עושה סרטונים ושדורים חיים שזוכים לצפיה ואהדה רבה ותגובות חיוביות, גם כשהתאורה לא תמיד הכי טובה שיש וגם כשהשיער לא עשוי למשעי, וקצוות לבנות בולטות בו וגם אם שכחתי להתאפר .
הזומים שלי זוכים להתלהבות והערכה רבה, למרות הקול הצרוד שלי והידיים התנופפות לכל עבר, לא ממש לפי הפרוטוקול המומלץ.
הפוסטים שלי נקראים וזוכים לתגובות מרגשות, למרות טעויות הדיסלקציה שלי .
למה? כי זה מזכיר לאנשים שאפשר להיות לא בדיוק כמו הנדרש ועדין לעשות דברים טובים ומצליחים, זה מזכיר ומראה שיש גם אנשים "נורמלים" בעולם הזה שאינם דוגמנים, לא עשו בוטוקס בכל שריר ולא עברו פוטושופ והם עדין יפים בחוץ ובפנים.
כן, כמו שאמרתי , גיליתי והבנתי שאני זו אני, ואני יכולה להיות רעיה, אמא, אשה, דיאטנית, מטפלת, בעלת קליניקה עצמאית מצליחה, גם בלי להסחף לצורך לשנות השתנות כל הזמן ולנסות ולתקן עצמי רק כי זה מה שמבקשים.
אז התעודות יכולות להשאר עקומות, כי הן מזכירות את זה שאני שלמה אך לא מושלמת, הן מראות מי אני ולמרות היותן, הקליניקה שלי צומחת ומשגשת ואני מצליחה להיות מקצועית וטובה .
ואם להשליך מכאן לגביכם קוראי ומטופלי, אני קוראת לכולכם וזה גם מה שאני עושה בטיפולים שלי, ללמוד לקבל את עצמכם, לאהוב את עצמכם למרות ובזכות הפאקים שלכם, להבין שהם חלק ממכם ויכולים גם להיות חיוביים עבורכם ולסייע לכם, לקבל את עצמכם גם אם אתם לא במשקל האידאלי שחלמתם עליו, גם ועם עודפי העור, ולמרות האכילה הרגשית שלכם.
ללמוד להנות מתהליך השינוי שבחרתם ומהדרך שאתם עושים ולהבין שהתוצאות לא תמיד יהיו אידאליות ומושלמות וזה עדין בסדר.
להבין שזה בסדר גם להיות לא תמיד בסדר.
ובעיקר לזכור, שהמטרה היא להיות שלם, ולא מושלם .
קיצור קיבה בדרך הנכונה- ענבר ויטנברג 