האם החדש תמיד עדיף? על מכוניות וניתוחים בריאטרים… 

לפני  שבוע  עשיתי תאונה והוחלט שכיוון שערך התיקון כמעט זהה לערך הרכב ,אין טעם לתקין והוא  יורד מהכביש .

התגובה של כולם הייתה: " נו נהדר , הזדמנות לקנות רכב חדש יותר טוב יותר תשמחי". אבל אני לא ממש שמחתי , חייבת לציין שהבשורה לא הייתה עבורי קלה וממש התעצבתי והתקשיתי להיפרד ממכונית הישנה  .

אז נכון היא מודל 2009 ונכון היא כבר היה אצלי 5 שנים, ובזמן האחרון גם עברה כמה פגיעות , והיא כבר לא הכי יפה ומבריקה כמו שהייתה בעבר , ונכון זו הזדמנות להתחדש במכונית חדישה יותר יפה יותר   ועדיין …

אני לא מאלה שממהרים להיפרד ולהחליף את הדברים הישנים.  יש בעיני ערך לוותק , לניסיון,  לידע שיש על המוצר,  ואני גם מוקירה את  מה שעשה עבורי  וכן אני גם רגילה אליו.

גם  ממכשיר הטלפון הישן לקח לי זמן להיפרד ולהחליף לחדיש יותר, וזה היה רק כשהישן כבר ממש התקלקל , גם מקומות עבודה החלפתי  כשלא הייתה ברירה , כך גם בתים ורכבים .

אני חושבת  שגם אם משהו ישן ,זה לא אומר שהוא לא טוב או לא יכול לשמש אותי יותר , וזה שיש משהו חדש זה לא אומר שהוא בהכרח טוב יותר. בעצם מה אנחנו יודעים על החדש ? ואולי בעצם אנחנו יותר לא יודעים מאשר יודעים ? ואל הישן כבר התרגלתי גם אל הבעיות והחסרונות שלו, לפחות אני מכירה אותם ויודעת להתמודד איתם , לפחות הוא לא יפתיע אותי .

חוץ מזה הרי עד לתאונה המכונית הזו הייתה נהדרת, והתאונה לא הייתה באשמתה, אלה בגלל התנהלות לא נכונה שלי  שאם לא אשפר אותה  שום רכב  אחר לא יעזור . ואם לדפוק  אז לא עדיף כבר רכב ישן ?

לא פעם אני שומעת מטופלים שלי בוחרים בסוג ניתוח מסוים רק כי שמעו שזה הניתוח החדש יותר ולכן הוא המומלץ.

ניתוחים בריאטרים:  כל עשור כמעט יוצא ניתוח חדש שהופך להיות התגלית וההבטחה החדשה לעומת זה שהיה לפניו .  המנתחים ממהרים לפרסם לשווק  ולמכור את הניתוח החדש ,ולעודד את המנותחים " לקנות " אותו בטענה שהניתוח חדש  הוא טוב יותר,  ללא תופעות הלואי שהיו לקודם ,ללא הבעיות שלו וכמובן מבטיחים גם ירידה גדולה מהירה יותר,  והכי חשוב שמירה לאורך זמן  בלי העליה חזרה במשקל  שכן קיימת בניתוח ה"ישן" .

ואתם  המנותחים העתידיים, קהל הקונים הפוטנציאלי , נשבים  ומשתכנעים ע"י ההבטחות הכל כך קסומות הללו , כי הרי  מי לא רוצה למצוא את  הפתרון הסופי לבעיית ההשמנה ? מי לא רוצה את הניתוח שמבטיח את התוצאות הטובות ביותר הקלות ביותר והבטוחות ביותר ?

ולא רק מנותחים חדשים , גם  לא מעט כאלה שכברעשו את הניתוח הישן יותר , ועלו חזרה  במשקל ,  ממהרים להאמין לאמירות של  המומחים  שהניתוח הזה כבר לא עובד, שהשרוול התרחבה ובעצם  התקלקל ושכדאי להחליף אותו בניתוח טוב יותר , ורצים  לעשות את הניתוח החדש באמונה שהוא זה שיציל אותם מבלי  לבדוק  אולי  הקלקול הוא לא של הניתוח אלה של ההתנהלות , ואולי עדין ניתן לתקן מבלי לעשות ניתוח אחר . למה ? כי  ההבטחה  שהניתוח החדיש הוא הפתרון עבורם היא מפתה מאד וקשה להתנגדות

לפני 2 עשורים הייתה זו הטבעת המתכווננת  שהחליפה את   הניתוח הישן של ה srvg ואת הטבעת הקבועה . לפני עשור  כאשר הטבעת התבררה כ"מציאה " לא מאד גדולה וכשהובן שהבעיות איתה עולות על  היתרונות והרווחים, היה זה השרוול  שנכנס בסערה  והבטיח הבטחות גדולות ונצורות לגבי איכות אכילה טובה יותר, ומצד שני ירידות קלות וגדולות יותר .

ועכשיו בעשור השלישי, כשעושה רושם  שהשרוול כבר אינו ההבטחה הגדולה  שחשבו שהוא , שהוא אינו הקסם המדובר ,ושכדי לשמר את הירידה אחרי השנה הראשונה ,  דרושה לא מעט עבודה פנימית אישית , וכשמצד שני הולכות ומתבהרות גם תופעות הלוואי  הקיימות גם בניתוח זה והסיכונים שלו כמו רפלוקס ודלף , מגיח כוכב חדש בשמי הניתוחים בדמות המיני מעקף שכמו קודמיו , מבטיח הצלחה  גדולה בירידה במשקל ובשמירה עליו לאורך זמן ,יחד עם איכות חיים טובה ופחות בעיות .

ושוב נשאלת השאלה ששאלתי לגבי המכוניות . האם חדש הוא בהכרח טוב יותר ?

הרי מי בעצם מבטיח שהניתוח החדש  הזה לא יהפוך בעוד עשור או פחות  להיות במצב של קודמיו ? מי באמת מבטיח לנו שהחדש הוא הפתרון לכל בעיותינו ? והאם  עבור החדש אנחנו לא משלמים בעצם מחיר גבוה יותר ? ומה עם העובדה שהישן הוא המוכר יותר ? שיש בכל זאת לגביו יותר ידע?  שאנחנו כבר מכירים ויודעים איך להתמודד איתו ועם הבעיות שלו? ולגבי החדש ?  הרי חוץ מההבטחות אין לנו עוד מספיק מידע מספיק ניסיון מספיק הוכחות..

אין לי כאן תשובה מוחלטת בעניין וחשוב היה לי להעלות את הדילמה וקצת לערער את האמונה  והחשיבה  שחדש הוא בהכרח  יותר טוב . ימים יגידו .

בכל זאת אני רוצה להביא כאן כמה עובדות שחשוב  לזכור לפני בחירה של סוג הניתוח ולפני שמחליטים ללכת עם ההבטחות ולעשות דווקא את הניתוח החדש יותר :

  •  ניתוח ישן יותר אינו בהכרח ניתוח פחות טוב.
  •  ניתוח חדש יותר אינו בהכרח ניתוח יותר טוב.
  •  למעשה אין דבר כזה ניתוח טוב יותר, אלה יש ניתוח מתאים יותר לאדם המסוים בהתאם להיסטוריה הרפואית ,לתרופות שהוא לוקח ,לחומרת ההשמנה ,לסגנון האכילה ועוד .
  •  ההתאמה חייבת להיעשות בצורה אישית  ומקצועית, ולא על בסיס ההיכרות עם מישהו אחר שעשה את אותו ניתוח והצליח . ניתוח שהיה טוב לאחד יכול להיות רע לאחר.
  •  ככל שהניתוח וותיק יותר ככה יש יותר ידע מחקרי לגביו יותר ניסיון ויותר הבנה לגבי החסרונות הבעיות תופעות הלוואי וכיצד למנוע או להתמודד.
  •  אין ניתוח חף מבעיות ומחסרונות , ברגע שיודעים אותם קל יותר להתמודד איתם.
  •  עשיתם כבר ניתוח מסוים ועליתם? אל תמהרו להחליפו בניתוח חדש .. זכרו הניתוח  הזה כבר מוכר לכם וגם סביר שהוא עדין עובד לא רע בכלל אם תדעו לנצל אותו נכון .
  •  אל תמהרו להאמין למי שמספר לכם שהניתוח שלכם מקולקל , סביר להניח שמה שהתקלקל זה לא הניתוח אלה ההתנהלות , מצאו ליווי מקצועי טוב ולמדו איך לנצל את הניתוח הישן נכון ותופתעו לגלות שרוב הסיכויים (אם אין בו נזק פזיולוגי) תוכלו לחזור ולהפעיל אותו  ולחזור לרדת במשקל
  •  אין ניתוח קסם. למרות ההבטחות, כל ניתוח , חדש ומתוחכם שיהיה הוא עדין רק כלי עזר, רק מאפשר נקודת זינוק טובה יותר , את המירוץ עצמו  עדין אתם צריכים לעשות וכדי לעשות אותו טוב דרוש ליווי מקצועי  איכותי ארוך טווח

ואני ? אני נאלצתי בעל כורחי להיפרד מהמכונית הישנה ששרתה אותי  בנאמנות רבה , לא לפני שנתתי לה חיבוק ותמונה  , ואני בהחלט זוכרת ושומרת לה  מקום טוב אצלי בלבד  וכשאגש לבחור  מכונית אחרת   אני יודעת שאקפיד לא רק להתלהב מהשנתון החדש יותר , מהצבע , מהיופי ומההבטחות שמפזרים עליה  אלה  אבדוק  מה ידוע עליה  , מה הניסיון לגביה  וכיצד שרתה את  בעליו עד עתה בתקווה שלא אצטרך בעוד שנה שנתיים להחליפה.

בהצלחה לי ולכם

 

מה עושים כשעצובים ? במקום לאכול

 

לפני מספר שבועות בשבת אחר הצהרים, ככה סתם בלי הודעה מוקדמת  תפס אותי העצב . זו הייתה שבת נחמדה שבילינו באירוע משפחתי ולכאורה לא הייתה סיבה  לעצב להגיע .

אבל הוא הגיע ותפס אותי לא מוכנה  ואפילו במבוכה . לא יכולתי להתחבא ממנו גם לא להסתיר אותו .

הוא פשוט השתלט על כל חלק בגופי ובעיקר ניתן היה לראות אות בפנים  שלי , במבט בעיניים . אני הרגשתי אותו בבטן בחזה בנשימה ברגלים ובידיים שנהיו כבדות וחלשות .

לאחר חשיבה קצרה עם עצמי  ושאלות ביני לבין עצמי הבנתי גם מה מקורו. הבנתי שהוא קשור בפרידה שהולכת ומתקרבת לה מביתי האמצעית  שנוסעת לשנתיים לימודים בחול .

אבל למה הוא בחר להגיע דווקא עכשיו  באותם רגעים ? לא היה לי ברור . אולי כי באותו בוקר של שבת שהיינו באירוע המשפחתי הבת שלי נעדרה וכבר אז התחלתי להרגיש את החסר ואולי בגלל סיבות אחרות .

בכל מקרה , לא יכולתי להתעלם ממני וגם מי שהיה בחברתי לא יכול היה.  מיד הגיעו  השאלות  בסגנון : " מה קרה " ?,  " מה יש לך ? ",  " למה פתאום עכשיו " ?  שאלות שלא רק שלא עזרו , ממש הציקו לי.

בעבר גם אני הייתי  שואלת את עצמי את אותם שאלות , נוברת , חוקרת  ובעיקר מנסה למצוא פתרון.  הפתרון היה תמיד קשור בבריחה מהעצב ומשאר התחושות הלא מנעימות. לצאת החוצה , ללכת לחברים ,  להיות עסוקה , לקחת כדור הרגעה , לאכול , העיקר שלא להרגיש , שלא להיות  איתו עם העצב . הוא הפחיד אותי מכדי להעז ולהתמודד איתו

הפעם זה היה אחרת…   על כך בהמשך .

רבים מכם , הגעתם להשמנה קיצונית , בעקבות מה שנוטים לכנות אכילה רגשית. אכילה שמשמשת פתרון להתמודדות עם מצבים  שכרוכים בהם רגשות של עצב אכזבה תסכול וגם שמחה והתרגשות .   מסיבות כאלה ואחרות ובעיקר  בשל העדר יכולות או כשורים להתמודד עם אותם מצבים ורגשות שלא על ידי האוכל והאכילה , הפכה האכילה , בעיקר אכילה של מזונות מנחמים כמו מתוקים וחטיפים ל"תרופה "  הלא יעילה אמנם אך הכי זמינה ומוכרת  למצבים אלו .

כשאני פוגשת אתכם בתהליך של שינוי  עם או בלי ניתוח לקיצור קיבה   עולה תמיד השאלה אז מה  עושים  באותם מצבים שבהם הייתי רגיל לאכול. כלומר, אתם בעצם שואלים: בפעם האבה שהעצב או התסכול או הכעס יתפסו אותי כיצד עלי להתמודד איתם מבלי לחסל חבילת עודיות שוקולד או בוראקסים .

"מה לעשות במקום "? אתם שואלים אותי  .  בעבר הייתי מחפשת יחד אכם פעילויות חליפיות לאכילה שאיתם ובעזרם  תוכלו להתמודד עם אותם רגשות . לדוגמא  יציאה להליכה , שיחה עם חברים , קריאה , אמבטיה קרה  ועוד .

לאחרונה התוודעתי לגישת המיינדפולנס , גישה שמקורה  במדיטציות של ארצות המזרח ודוגלת ב"פשוט להיות , עם אותו רגש באותו רגע נתון בלי שפוטיות " .

לפי המיינדפולנס אם אתה עצוב ,  אל לך לחפש דרך להתמודד עם העצב או לברוח ממנו .  נהפוך הוא , לפי הגישה הזו כל שעליך לעשות הוא להיות  בעצב  כל כולך. להרגיש אותו בגופך ובאברייך, ולתת לו להיות שם  מבלי לברוח ממנו, מבלי לחפש הסחת דעת כמו אכילה  או כל פעולה אחרת .

למעשה  לאכול בזמן העצב  וגם לעשות דברים אחרים כמו הליכה קריאה שמיעת מוזיקה וכל פעולה אחרת , אין זה אומר להתמודד עם העצב או עם כל רגש אחר  אלה לברוח ממנו, להסיח את הדעת ממנו . במצב כזה הרגש לא ייעלם, אלה לזמן קצר בעת הפעולה האחרת שבחרת לעשות, וכאשר תסיים את אותה פעולה הוא יחזור אליך בעוצמות גבוהות עוד יותר .

דווקא להיות שם עם הרגש בלי לעשות כלום כביכול, זו ההתמודדות  עם הרגש. לא זה לא פשוט ואפילו מאתגר  לתת לעצמך במכוון להרגיש את עצב או הכעס או התסכול. בהתחלה זה גם לא טבעי. המוח ינסה לברוח לא להיות שם.  זה מרגיש לא נוח כואב מכאיב .

אולם ככל שתהיה  שם  באותו רגש , ככל שתיתן לו לעטוף את גופך , ככל שתרגיש אותו ולא תנסה לברוח ממנו, כך יקרה דבר מופלא.

לאט לאט אך בהתמדה הרגש פשוט יחלוף ויעלם.  והתחושה  בסופו של דבר תהיה תחושה  חיובית של יכולת להכיל את הרגש ולהתמודד איתו. חוויה של הצלחה וניצחון .

 

ואם נחזור לספור שלי. באותה שבת  עליה ספרתי  לכם, באותם רגעים שבהם העצב השתלט  עלי בלי הודעה מוקדמת , בחרתי לנהוג שונה מבעבר . הפעם לא ניסיתי להסיח את הדעת ממנו  , לברוח , לעשות משהו אחר , כי זכרתי מניסיונות העבר שבסופו של דבר הוא חוזר עוצמתי עוד יותר

הפעם בחרתי ליישם את תורת המיינדפולנס .

בחרתי להיות עם הרגש. נכנסתי לקליניקה שלי . ישבתי על אחת הכורסאות . סגרתי את הדלת  ופשוט הייתי שם כולי בתוך העצב .

מהר מאד ירדו הדמעות משתי העיניים, דמעות שבמשך שעה או יותר ניסיתי לעצור בתוך העיניים ולא לתת להם לרדת. הניסיון הזה היה קשה מנשוא וכואב מאד.

כשנתתי לעצב להיות בתוכי הדמעות ירדו בקלות רבה  מהעיניים, והרגשתי תחושה של הקלה ושחרור .  בשלב מסוים הצטרף גם הקול  לדמעות ומצאתי את עצמי פשוט בוכה . הייתי שם בכל גופי  כפי שצריך להיות כשעצובים.

זה לקח מספר דקות. בהתחלה זה היה  מאתגר מאד וקשה להתמודדות, אולם ככל שזה נמשך הרגשתי תחושה של הקלה, של  התרוקנות מכאב שהעיק עלי ,של חופש ושחרור .  והעצב ? הלך ונעלם .

בסוף אותם דקות הרגשתי , מלאה בכוחות ובעוצמות חדשים שמלאו אותי. בעיקר הרגשתי גאווה  שהצלחתי להיות עם העצב הזה לתת לו מקום ולהכיל אותו בשונה מכל אותם פעמים שבהם ברחתי ממנו והוא רדף אחרי .

פחות משעה אחר כך כבר חזרתי לעיסוקי ולסדר היום הרגיל . "מה קרה לך קודם?" שאל אותי מאוחר יותר בן זוגי.  " הייתי עצובה " עניתי לו מבלי להסביר יותר מידי  "אבל זה עבר", הוספתי .

אין ספק שהיכולת להיות ברגש מבלי לברוח ממנו , יש בה כוחות מעצימים ומחזקים ועבור מי שרגיל לברוח מהרגשות ע"י אכילה יש בזה גם תכונות של ריפוי.

אז בפעם הבאה  כשתוקפים אתכם תחושות של עצב, כאב, תסכול , אכזבה , פחד או רגשות אחרים, מזמינה אתכם לקחת כמה רגעים לעצמכם ועם עצמכם  ולהיות שם ברגש הזה , תופתעו לגלות עד כמה היכולת להיות ברגש יכולה לסייע לכם בהתמודדות עם ההשמנה,  ובלימוד התנהלות אכילה אחרת .

בהצלחה .