וירוס כזה קטן שהצליח לעשות נזקים כאלה גדולים וכל כך מהר וזה משפיע גם עלי

לרגעים בא לי לצעוק מה זה כל החרא הזה

תעצרו את הכל , אני רוצה לרדת

לרגעים בא לי להכנס מתחת לשמיכה ולחכות עד שיעבור זעם

כבר אין כוח לקרוא שום ווטאפ : גם לא את ההודעות החשובות שמגיעות אלי מכל קבוצה אפשרית לפחות ארבע פעמים כל פעם

לא את השירים והפוסטים והקרקטורות המצחיקות

כלום .

מרגישה שמאבדת את הסבלנות

יושבת וחושבת עם עצמי רגע מה קורה לי

מבינה שמה שקורה לי קורה לרבים אחרים מכם

מזהה את הקשיים והתחושות שלי שרובם כנראה הם גם שלכם

תחושת חוסר שליטה – קשה לי עם המהירות והקצב שבה הדברים מתרחשים בלי שום הודעה מראש , כל יום עליה מטורפת במספר החולים והמתים בעולם ובארץ

כל יום הנחיות חדשות

כל יום החמרה בדרישות הבדוד

חוסר ודאות – לגבי מה יוליד יום, האם אעבוד מחר או לא , האם בן זוגי יעבוד או לא , האם יהיו מטופלים או בטולים, מה יהיה מצבינו הכלכלי כשכל זה יגמר

תחושת חוסר עשייה וחוסר מועילות – אני שרגילה ליום עמוס במשימות בארועים ובעיה , מוצאת את עצמי מול יומן שרובו ביטולים. הכנסים והארועים שבהם הייתי אמורה השתתף בוטלו, כך גם ישיבות וסדנאות שאני מעבירה

את עבודתי כדיאטנית בקופה אי עדין ממשיכה , אולם הרבה פחות אנשים מגיעים. בפרטי יש לא מעט ביטולים

הפעילות הגופנית שאני עושה במסגרת קבוצתית ( שעורי טקוואנדו ) בוטלה

גם חוגים ןפעילויות של שאר בני המשפחה בוטלו כך שגם תפקיד ההסעות נלקח ממני

המצב הזה מוביל לא רק לשעמום אלה לתסכול ולירידה בבטחון העצמי ובחיוניות

חלק גדול מהזמן אני מרגישה פול גאז בניורל , מגיעה לעבודה אך אין אנשים, עושה שדוריים חיים כותבת פוסטים אך ללא מטופלים

חרדות קימיות – גם מלחלות ומכך שבני משפחתי יחלו אך יותר מזה בגלל המצב שיהיה כשהקורונה תסתיים

אחרי שזיהיתי את כל התחושות הללו החלטתי לעצור ולעשות תכנון מחדש

מספרת לכם מה אני עשיתי ובהתאם לכך מה יכול לסייע לכם גם :

הקפדה על שגרה ככל שניתן ויצירת שגרה חדשה לפי הצורך – ממשיכה ללכת לשכון בשעות סירות כדי שאוכל לקום בבוקר לעבודה

שומרת על שגרת הארוחות ככל שניתן

במקום הפעילות שבוטלה עושה הליכות בחוץ ורקוד בבית

עשיה אחרת – כשזהיתי שהעשייה ותחושת הנחיצות חשובה לי לשמירה על שפיות מצאתי דברים אחרים לעשות. אני מתנדבת בחלוקת אוכל לנזקקים, אני עוזרת גם ללא עלות למי שנזקק , החלפתי את הטיפולים בקליניקה לטיפולים דיגיטליים למי שחפץ בכך , מנצלת את הזמן שנוצר לפעול לביתי , נקיונות בשולים בריאים ועוד , שומעת הדרכות חינמיות שיכולות לסייע לעבודתי עכשיו ובהמשך , קוראת מאמרים שלא הספקתי בעבר , שומעת פודקאסטים ועוד

מציאת אפיקי הרגעה להץתמודדות קלה יותר עם המצב – שומעת מוסיקה שמרגיעה אותי , רואה את ההופעות החיות של זמרים בטלויזיה ,רואה תכניות טלויזיה שעושות לי שמח לא משנה האיכות שלהן ( חתונה ממבט ראשון) , קוראת ספרים שחיכו לי על המדף ולא הגעתי להם, כותבת , עושה שדוריים חיים יוצאת להליכות , נמצאת הרבה עם הבנות .

התרחקות ממה שמלחיץ – משתדלת להיות פחות בווטאפ ולקרוא פחות הודעות מה גם שרובן הן פייק וסתם מלחיצות , שומעת פחות חדשות , מנתקת מגע עם אנשים שמלחיצים אותי

חסכון כלכלי – כדי להפחית את החרדה הכלכלית ולאור זאת שלמרות ששנינו עובדים יש קיצוץ בהכנסות , מקצצת בהוצאות, עושה סדרי עדיפויות ומשתדלת להוציא רק על מה שבאמת נדרש כרגע וכך גם כל בני בייתי .

עזרה במידע חינמי ללמידה ולתמיכה -בכל כל מה שקשור לעסק שלי וגם למצבי הרגשי. שומעת מדיטציות חינמיות , עושה פעילות אל מול הדרכות חינמיות ונעזרת בהדרכות לשמוש בתוכנות לביצוע טיפולים מרחוק לביצוע שדורי לייב ועוד

שחרור – אחרי מסרים שקבלתי מכל מיני גורמים וגם אמירות ממשיות , הבנתי שיותר מלעשות את הכי טוב שאני יכולה לא ניתן לעשות.

החלטתי לעשות מה שאני יכולה ויודעת ושנמצא בשליטתי. אני כותבת ונותנת הרבה מידע חינמי, מציעה טיפולים בתקשורת מרחוק נותנת מחירים מיוחדים ועוד .

ומצד שני אני משחררת כל מה שלא בשליטתי כמו מי ירצה להמשיך טיפול בצורה החדשה ומי לא.

השחרור מאפשר לי לעבור מהצד של ניתנה בלתי פוסקת לקבלה של כל מה שאחרים רוצים להעניק לי

אני משוכנעת שמי שיקרא את הכתבה הזו , יזדהה עם לא מעט דברים שכתבתי

אני חושבת שהדרך לשרוד הכי טוב את התקופה הזו היא לזהות מה מציק לנו מה קשה לנו מה אנחנו מרגישים ולבדוק אופציות חדשות להתמודדות עם הקשיים הללו

זה מה שאני קוראת לכם כל מי שקורא את הכתבה הזו , להקשיב לעצמכם בלי כעס , בלי שפוטיות ובלי בקורת להקשיב ולקבל ובהתאם לכך לפעות

מאחלת לכולנו ימים טובים יותר כמה שיותר מהר

וגם שנצא מהמשבר הזה כשלמדנו את העורים שהוא בא לתת לנו והצלחנו ליישם אותם ללא צורך במשבר

אתכם כאן לתמיד

ענבר

 לאחרונה יצא לפועל נוהל סימון מזנות בסמנים אדומים וירוקים. אדום אומר עצור ,כלומר לא לאכול וירוק  אומר עבור, כלומר אפשר ומומלץ לאכול .

 הנוהל הזה רק בהתחלת היישום שלו ויש איתו לא מעט בעיות כרגע , שאני מקווה שיבואו לידי פתרון, אבל לי זה גרם להרבה חוסר נוחות  שרק לאחרונה הבנתי שהיא קשורה להרבה מעבר לבעיות הסימון עצמו.

 מבחינתי הסימון אדום וירוק אינו מייצג רק את הסימון על האוכל, אלה את הסימון שיש לנו החברה האנושית על תופעת ההשמנה .

 השמנה היא מחלה , כך נקבע בסיום העשור האחרון . מצד אחד יש בקביעה הזו משהו מאד משחרר,  כי כבר לא מדובר רק בהאשמת האנשים על חוסר כוח רצון , חוסר התמדה והתנהלות לא  תקינה , וברור שמדובר  בתופעה עם גורמים גנטיים, ופזיולוגיים : הורמונים  , הרכב חידקי מערכת העיכול ועוד .

 ומצד שני,  בעצם החשבת ההשמנה למחלה, אנחנו הופכים את האדם הסובל מהשמנה לאדם חולה,  לאדם לא תקין ואפילו פסול,  לאדם שיש לשים עליו מדבקה אדומה .

 לי אישית קשה מאד עם התג האדום ששמנו כחברה על ההשמנה .

 בעשור האחרון לחיי לא נחשבתי לאשה רזה ואפילו לא לאישה במשקל תקין . סחבתי על עצמי  עודף של כעשרה ק"ג  , נחשבתי  לבעלת משקל עודף על גבול השמנמנה , אך סירבתי להרגיש שמנה חולה , או לא מתפקדת . אהבתי את עצמי  , את גופי ואת כל מה שנבט אלי מהמראה  וסירבתי להיכנס למלחמת הדיאטות  הבלתי פוסקת. הרגשתי אוהבת אהובה מצליחה מועילה ופעילה. הרגשתי אפילו שהמשקל הלא נמוך שלי דווקא מיטיב איתי כדיאטנית המטפלת בהשמנה , כי אני נחשבת בעיני מטופלי כמישהי מתמודדת כמוהם ומבינה אותם.  אחת המטופלות  הביעה זאת במשפט שאמר הכל בעצם : " רואים שלא רבת עם האוכל ולכן אני רוצה את עזרתך " .

 בשנה האחרונה עקב חוויה רגשית לא פשוטה שעברתי ,ועקב טיפול תרופתי שנאלצתי לקבל כדי שאוכל לחזור לחייך , לאהוב ולהיות בעשיה ,  אך העלה מאד את תחושות הרעב שלי , עליתי עוד עשרה ק"ג . לא העלייה הזו לא הייתה קשורה רק לתרופה אלה לעובדה שמצב רוחי השתפר, והאכילה מבחינתי הייתה עדות לכך ולכך שחזרתי לחיים .

 עכשיו אני  כבר שמנה לכל דבר , כך מראים המשקל ו הBMI  אך כך אני גם מרגישה  לצערי  ויש לכך תרומה רבה מהחברה הסובבת אותי. בעקשנותי  להרגיש טוב , אני עדין משתדלת לחייך , להתלבש יפה , להראות טוב , להיות פעילה  ( ממשיכה להתאמן בטקוואנדו פעמים בשבוע )  ולתפקד כמו קודם.

 יחד עם זאת ,אני כן  מרגישה כבדה ,יותר חיונית פחות, ובעיקר פחות אוהבת את מה שאני רואה מול המראה, אבל גם   נחשבת כמצליחה בעייני החברה הסובבת אותי .

למרות כל ההשתדלות שאני עושה , לאכול בריא מסודר ונכון , לבשל בריא, להפחית נשנושים , לרווח בין הארוחות ולהגדיל את צום הלילה ,  למרות שאני לא מוותרת לעצמי ועל אף בעיית הנשימה שלי אני ממשיכה להתאמן  ואף להתחרות , ממשיכה ללכת ולטייל, אני מתקשה לרדת במשקל .

 ככל שאני משתדלת להמשיך לאהוב את עצמי  ,בשל מי שאני ופחות להתייחס למשקל, זה הולך ונהיה קשה יותר .

 למה ? אני מרגישה שהחברה החיצונית שופטת אותי , פחות מקבלת אותי , יש לכל אחד מה להגיד על המשקל שלי  ובשל העיסוק שלי  כדיאטנית שמטפלת בהשמנה, אני מרגישה שמפקפקים יותר במקצועיות שלי וביכולת שלי לסייע לאחרים.  .

 אני שומעת לא מעט משפטים כמו : "איך את יכולה להרשות לעצמך כדיאטנית להשמין ככה" ,  או "זה לא רק הכדור שאת לוקחת,  את בטוח אוכלת הרבה יותר, אם תאכלי פחות  תרדי  במשקל גם עכשיו  ולמרות הטיפול התרופתי", "עזבי גיל זה רק תרוץ ,את לא שומרת מספיק" , "לא אמרת שאת רוצה לרדת  במשקל? אז למה את אוכלת את זה? "  ועוד ועוד  משפטים מלאי בקורת שפוטיות וחוסר נכונות להבין או לקבל.

 וכל אלה שמעירים ומתייגים , ללא ממש מודעים, לרעב  שלי שגדל לאחרונה , לפחד לרדת במשקל שמתקשר אצלי לחזרה למצב נפשי ירוד , לצורך הגדול שלי בפחמימות לשם שמירה על מצב רוח תקין , לזה שבשנים האחרונות , הגוף שלי הרבה יותר תקוע ומתקשה מאד לוותר על הקילוגרמים שלו, ושנדרשת ממני ממש הגבלה  קלורית רצינית  כדי לרדת במשקל .

 כל מה שאנסה לומר יחשב כתירוצים .

 אני מרגישה שהחברה וגם אני עצמי  ( הרבה הודות לחברה אבל לא רק) שמנו עלי פתק אדום שאומר עצור , את לא בריאה , את לא ראויה ,  את פסולה .

 מכירים את התחושות ? מרגישים מזדהים ?

 אם אתם נחשבים כשמנים  הרי שלא סתם אתם חשים כך.

 השמנה, נמצאה כבעלת פגיעה לא רק פיזית אלה גם חברתית ונפשית .

 אנשים הסובלים מהשמנה, נחשבים לפחות מוצלחים וראויים בעייני החברה.

 מחקרים הראו שאנשים שמנים הם בסיכוי נמוך יותר להצליח בעבודה , בלימודים , בזוגיות ועוד.

 אדם שמן יתקשה יותר להתקבל לעבודה,  בהשוואה למישהו עם כשורים שווים או אפילו נמוכים משלו אך במשקל תקין.

 בקרב ילדים , נמצא כי ילדים שמנים זוכים להערכה נמוכה, ממה שזכו לה ילדים עם נכות פיזית  ו/או פיגור שכלי .

 התיוג אדום ירוק על מוצרי המזון  לא תורם ואף יחמיר להערכתי  את המצב המתואר.

 ברגע שאנחנו פוסלים קבוצה שלמה של מזונות ממאכל,  בשל תכולת שומן, סוכר ומלח גבוהה שלהם , ברגע שאנחנו מחשיבים אותם  למשמינים  אנחנו שמים תו אדום גדול על ההשמנה עצמה ועל אוכלוסייה ענקית שסובלת ממנה .

בהיותם עם תווית אדומה , לא רק המזונות עצמם נחשבים ללא תקינים אלה כל מי שאוכל אותם ובפרט מי שכבר סובל מהשמנה. לאנשים אלה אין שום לגיטימציה לאכול את המזונות הללו, עוד לפני שסומנו אבל עוד יותר עכשיו.

 בשנים האחרונות בהיותי מלווה אנשים הסובלים מהשמנה, אני מרגישה חוסר לגיטמציה חברתית לכל מי שמוגדר כשמן,  שהולכת ומחמירה יותר ויותר וכאמור חורגת מעבר לעניין הבריאותי .

 להיות שמן נחשב להיות אדם לא רצוי, לא מקובל ולא מצליח .

  למרות החוויה האישית שלי , אני מסרבת לקבל זאת , ומתעקשת להיות ראויה ,מקצועית , אהובה ואוהבת, ומצליחה בלי קשר למשקל שלי , אולם יש לציין שזה הולך ונהיה לא פשוט בכלל.

  אפשר לומר שההתנגדות שלי לסימון המוצרים  באדום וירוק היא מעבר לסימון המזון  והיא בעצם התנגדות לתיוג האנשים כרזים ומצליחים או כשמנים ופסולים .

 אנשים שמנים, יש לזכור הם רק שמנים. אנשים אלה, לא בהכרח חייבים להיות חולים יותר ( ידוע על אנשים שמנים בריאים ועל רזים חולים) , הם אפילו לא חייבים להיות כאלה שאוכלים פחות בריא או חיים  פחות בריא, הם לא בהכרח  יושבניים יותר ופחות פעילים ( יש לא מעט שמנים פעילים גופנית ) , אבל הם בוודאי לא צריכים להיות מתויגים כמוצלחים או מצליחים פחות , כמקצועיים פחות , כאהובים פחות, כנחמדים פחות  או כראויים פחות לאהבה, ולהצלחה בעבודה בלימודים או בזוגיות .  אנשים שמנים הם בעלי משקל גבוה  אך הם אינם צריכים להיות מתויגים  בתווית אדומה

עבורי חודש דצמבר הנוכחי היה והינו חודש של סיומים.

סימתי קורס מיוחד לדיאטניות בריאטריות בתחום הטיפול , אני מסימת מפגשים כמטופלת עם המטפלת שלי שיוצאת לחופשת לידה , נפרדתי ממספר מטופלים שבחרו לסיים את הטיפול ואני נפרדת מהשנה האחרונה שהיתה בעבורי שנה של החלמה התאוששות וחזרה לשגרה אחרי תקופה שבה התמודדתי עם מספר אתגרים רגשיים לא פשוטים.

זו גם השנה שבה נפרדתי מגיל 50 ופתחתי עשור חדש בחיי .

אנשים שעוברים ניתוח בריאטרי עוברים לא מעט פרידות . חלקן פרידות חיוביות מאד כמו פרידה מהבגדים הגדולים, פרידה ממחלות ומתופעות הלואי שנלוו להשמנה , פרידה מהתרופות , פרידה מקשיי תפקוד יומיומים ומאפליה חברתית על רקע ההשמנה ועוד

אולם יחד עם זה יש בתהליך הזה פרידות פחות רצויות כמו פרידה מהיכולת לאכול מה שרוצים כמה שרוצים ומתי שרוצים, פרידה מהאכילה כפיצוי ונחמה , פרידה מהטעמים ומהספונטניות , פרידה מהיכולת להסתתא מאחורי ההשמנה כדי להתחמק מדרישות שקשה לקיים , פרידה מהשתיה המוגזת והמתוקה ועוד פרידות לא פשוטת ומאתגרות

כדי להצליח בתהליך לאורך זמן חשוב שהפרידות החיוביות יגברו על הפרידות הפחות רצויות. הכוונה היא להסתכל על הכוס המלאה ולהצליח לראות את ההפסד כרווח

כיצד עושים זאת ?

יצירת חזון  – כלומר תמונת יצאות עתידית חיובית שבה אתם רוצים להיות . חשוב לכתוב את החזון כאילו הוא קורה עכשיו בזמן הווה במילם חיוביות וספציפי ומעצים ככל שניתן \  לשנן אותו – חשוב לקרוא את החזון לפחות פעמיים ביום להזכר ברוחים – חשוב לרשום את כל הרוחים של השינוי בצורה חיובית ולהזכר בהם בכל יום  התיחסות להפסדים כרוחים – מומלץ לרשום גם את ה" ההפסדים" ויחד עם זאת לבחון ולרשום כיצד ניתן להסתכל עליהם כרוחים לדוגמא כשאני לא יכול לאכול כמות גדולה בבת אחת ובמהירות מה אני מרויח במקום מה אני מפסיד בדרך זו כדאי לחבר את ה " הפסדים " הללו לחזון , כלומר לבחון יצד הם מקרבים אותנו להגשמת החזון לבחור לוותר – מומלץ לבחון כיצד אתם מסוגלים להפוך את הויתורים וההפסדים לבחירה לדוגמא אם החלטתם שלא לאכול מתוק בארוחה מסוימת חשוב לראות זאת כבחירה לוותר ולא כהפסד  ואם חוזרים אל  הפרידות והסיומים שלי בחודש  הנוכחי – הרי  שסיום הקורס מהווה עבורי אפשרות להתחיל דרך חדשה של טיפול  בצורה עמוקה ומעצימה יותר סייום המפגשים שלי עם המטפלת שלי מאפשרים לי להתחיל דרך חדשה של התמודדות עצמאית יותר וישום  הכלים שרכשתי בטיפול והפרידה משנת ההחלמה מאפשרים לי לצמוח

 ולכן ברגעים שבהם אתם מתקשים לבצע פרידות וסיומים ,

 ברגעים של געגוע למה שחלף

 זכרו סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר טוב יותר …

 בהצלחה בשינוי

  אתכם לאורך  כל הדרך ענבר

שנת הלימודים התחילה  לא מזמן  . כל הרשת מלאה כתבות  ופוסטים  של קולגות נפלאות שלי באשר לתזונת הילדים שלכם בשנת הלימודים. הנחיות לארוחת בוקר בריאה מאוזנת ומגוונת , הצעות לכריכים מגוונים  לתחליפים לכריכים לארוחות  בקופסאות ולארוחות צהרים לילדים שנשארים   בבית ספר עד מאוחר וללא הסעדה בבתי הספר. מתכונים לסלטי פסטה מאפינסים ועוד מככבים עכשיו בכל מקום

אני כדרכי , רוצה להתייחס למשהו אחר , שונה . רוצה להתייחס דווקא אליכם ההורים, כי יש לי תחושה שקצת שכחו אתכם ובעיקר בכל ההתרגשות  הזו של תחילת שנת הלימודים אתם שכחתם את עצמכם.

 אתם קמים בבוקר , נרגשים לחוצים. דואגים להכין לילדים את  ארוחת עשר ולפעמים גם את ארוחת הצהרים הכי טובה שיש ,לכל ילד את מה שהוא מבקש., אורזים בקופסה הכי יפה וטובה שיש  מצרפים בקבוק מים ולא סתם בקבוק אלה  תרמי שקניתם במיוחד  עבור הילדים  ולפעמים אפילו מוסיפים מדבקה או פתק עם ברכה ,מברכים אותם לשלום חושבים עליהם , דואגים להם … ומה איתכם?

האם על עצמכם טרחתם או בכלל זכרתם לחשוב ? האם זכרתם את גופכם ? האם שאלתם את עצמכם ואת גופכם מה הוא רוצה . למה הוא זקוק ?  האם טרחתם לשבת כמה דקות לאכול משהו מזין  ולהכין עבורכם ארוחה לעבודה ? או שלגמתם על הדרך איזה כוס קפה והסתפקתם בעוגייה ומשם יאלה לעבודה ליום לחוץ צפוף ומלא בעבודה , זו שמחכה לכם מהימים בהם הייתם בחופש, העיקר להספיק .

.

בגלל שאני לא בטוחה שבימים הלחוצים והמרגשים הללו  תזכרו את עצמכם, אני כאן בשביל להזכיר לכם . שבתהליך המדהים הזה שאתם עושים של  ירידה במשקל  עם או בלי ניתוח  , חשוב מאד  לא לסמוך רק על הניתוח  או הדיאטה אלה לשנות הרגים וצורת חשיבה.  החלק החשוב ביותר הוא לשים גם את עצמכם בסדרי העדיפויות , לחשוב ולהתייחס לעצמכם, גם  בימים כאלה. .

אז להלן כמה עצות שיעזרו לכם לעשות זאת בדרך הקלה והנוחה ביותר .העצות האלה יהיו שמושיות לימים הראשונים של פתיחת שנת הלימודים ובכלל לכל השנה כולה .

1. רגע  לעצמכם בערב –  בשעות הערב אחרי שהילדים אכלו התקלחו ונמצאים כבר במיטה , רגע לפני שאתם ממשיכים בעבודות הבית או פונים לטלוויזיה או פורשים לישון , שבו  רגע בשקט עם עצמכם , נשמו כמה נשימות ארוכות מכל היום שעבר עצמו עיניים והירגעו . כמה דקות של שקט לעצמכם  זה הדבר החשוב ביותר כדי להזין את גופכם ולהמשיך הלאה .

2.    חשיבה תכנון וארגון – כשאתם רגועים , קחו כמה שניות וחישבו על היום שמחכה לכם למחרת.  חישבו מתי אתם יוצאים מהבית מתי אתם חוזרים איפה תהיו  ומה תעשו.  חישבו  על זמני האכילה שיהיו לכם ,  האם מדובר בהפסקות קטנות או גדולות ?  האם אתם מעוניינים לאכול בחדר האוכל בעבודה במידה ויש?   או שאתם אוכלים במסעדות ליד העבודה ואם כן חשבו איפה הכי נכון לכם לשבת ? ואם אין אופציות כאלה ,או שאתם מדיפים לאכול את האוכל שאתם עושים, האם  יש לכם מקום להחזיק אוכל בקירור ולחמם אותו  ? או שאתם צריכים להצטייד בכריכים ואת הארוחה המבושלת  לאכול בבית?

 בהתאם לכך תכננו את התזונה שלכם לאותו יום.  התייחסו גם לארוחות העיקריות וגם לארוחות הביניים.  נצלו את השעות הרגועות והכינו לכם את מה שניתן מראש  ארוז ומוכן ללקיחה.

3.  הכנה מראש – את האוכל המבושל דאגו להכין מבעוד מועד לכמה ימים  מראש.  הקפידו שתהיה לכם מנת חלבון  מנת ירק ופחמימה .  בעיקר חשוב להכין מראש את המנה החלבונית שהיא דורשת הכנה ארוכה יותר. ניתן להכין  מספר מנות ולהקפיא חלק במנות קטנות  וכך ניתן לגוון במהלך השבוע .  אל תחכו להכנה  ברגע האחרון כשאתם מגיעים רעבים מאד , אז הסיכוי לחטיפת מזון לא מתוכנן ולא בריא  על הדרך גדולה יותר.  במידה ואתם מכינים לכל המשפחה  דאגו  להכין מנות  שאתם אוהבים ושמתאימות עבורכם.

4.  רגע לעצמכם בבוקר – בבוקרו של יום , קומו רבע שעה לפני שאתם מעירים את הילדים.  קחו שוב כמה דקות לעצמכם. זה הזמן לשתות משהו בישיבה  ואולי גם לאכול משהו קטן מזין ובריא כמו פרוסת לחם שיפון עם ממרח חלבוני או יוגורט עם מעט גרנולה / שקדים / אגוזים  . עשו זאת במקום לגנוב את הביס של הפיתה שהכנתם לילד .  ארגנו לעצמכם  את האוכל  למהלך היום. אל תשכחו לצרף פרי/ ירק לארוחות הביניים המידה וצריך.  במידה ולא אכלתם ארוחת בוקר  לפני שיצאתם דאגו לקחת עמכם ארוחה כזו לעבודה :  לדוגמא כריך עם ממרח חלבוני מזין ( ביצה/ טונה/ חביתה/ גבינה) ויוגורט.  אל תסמכו על  אוכל שקנו בחוץ – הוא הרבה יותר עשיר בשומן וקלוריות.

5.  השקיעו בעצמכם כמו בילדכם – כשאתם מכינים לעצמכם את הצלחת לעבודה או בבית , אל תשליכו את האוכל  בצלחת בערמה.   בדיוק כמו שאתם משקיעים בסדור האוכל לילדים השקיעו עבור עצמכם. סדרו צלחת יפה מגוונת במרקמים בטעמים ובצבעים. כאשר האוכל טעים יותר לעיניים הוא גם  טעים יותר לחיך.  מגיע לכם.  אל תאכלו שאריות מצלחות הילדים, אתם אינכם פח זבל  וראויים לטוב ביותר בדיוק כמו ילדיכם. זכרו זאת .

. 6. הפסקה  במהלך העבודה לארוחת בינים או צהרים , לא תוך כדי לעבודה – , אתם בודאי עסוקים ולחוצים מאד בעבודה במיוחד אחרי החופש. העבודה שאולי הזנחתם מעט בימי החופש  לא נעלמה והיא מחכה לכם.  יחד עם זאת  גם במהלך העבודה   חשוב מאד שתדאגו לעצמכם  ותקפידו לעשות הפסקה לארוחה , זאת כדי לא לנשנש “שטויות” על הדרך מבלי לשים לב , וכדי לא לחזור הביתה רעבים מידי. שימו לכם תזכורות בשעון/ בניד / או במחשב  לזמני ארוחות. הקפידו לעשות הפסקה אפילו קטנה מהעבודה ולהתרכז רק באכילה  ולא לאכול כשאתם עסוקים בעבודה , מול מחשב  או בטלפון.  תנו תשומת לב לאכילה וכבוד לגופכם והוא יחזיר לכם כבוד

7.  זמן לעצמכם  כשחוזרים מהעבודה כאשר אתם חוזרים הביתה  מהעבודה – במידה ואתם רעבים ולא אכלתם ארוחה מבושלת בעבודה ,  זה הזמן לאכול את הארוחה העיקרית שהכנתם מבעוד מועד . שבו ליד השולחן ואכלו לאט ובהנאה. במידה וכבר אכלתם  ואתם זקוקים למשהו מתוק  זה הזמן לפירות עבורכם ועבור ילדיכם.  .

8. ארוחת ערב  מסודרת לא לדלג – גם ארוחת הערב היא ארוחה חשובה .   דילוג על ארוחה זו יביא לאכילה  מוגזמת בלילה  שהיא לרוב אכילה לא נשלטת של מזונות פחות מומלצים .  במידה והארוחה הקודמת הייתה ארוחה כבדה ומבושלת , ניתן להסתפק בארוחה קלה של יוגורט ופרי  או 2פרוסת לחם  שיפון עם  גבינה/ טונה או ממרח חלבוני אחר  וירק  .

בכל מקרה הקפידו לאכול ארוחה זו בשעה סבירה  ליד שולחן  ומומלץ מאד יחד עם הילדים.  שעות הערב הם בדרך כלל הזדמנות לאכילת ארוחה משפחתית שמאד מומלצת גם עבור שמירה על בריאות ילדיכם. זה הזמן לשבת ולשוחח יחד סביב השולחן על כל מה שעברתם במהלך היום. במקרה הזה  המשפט לא מדברים כשאוכלים ממש לא תקף.

9. שינה  מספקת והקדה על הגיינת שינה – גם עבורכם בדיוק כמו עבור ילדיכם  , מומלץ ללכת לשון בשעה סבירה כדי לזכות במספיק שעות שינה  שחשובות לתפקוד  ולבריאות תקינה של גופכם.   ערות בשעות הלילה  תוביל בדרך כלל לאכילה לא מתוכננת ומיותרת.  

10. ארוחת לילה  עדיף שלא אבל א כן  אז – אם בכל זאת אתם ערים עד מאוחר  ועברו מספר שעות מאז ארוחת הערב ניתן לקנח  בארוחה קלה כמו פרי/ פרוסת לחם  עם ממרח / יוגורט. גם ארוחה זו חשוב שתהיה בשליטה בכמות מדודה ובמודעות ותשומת לב ולא מול הטלוויזיה.

 בכל מקרה השתדלו את הארוחה האחרונה להרחיק לפחות שעתיים מההליכה לשון למניעת צרבות ורפלוקס וגם כי לא לאכול מאוחר מידי , אז הגוף פחות יודע לטל במה שאכלתם .

 השתדלו לא לאכול בלילה מתוק , אז סף החישה למתוק גבוה יותר ותאלצו לאכול יותר מתוק כדי להרגיש אותו  .

אין ספק ששנת הלימודים  מעמידה בפנינו ההורים אתגרים  מורכבים .  אנחנו נדרשים ללוות את הילדים בתהליך הלמידה שלהם  ולדאוג לבריאותם . זה כולל הכנת הארוחות לבית הספר ולשעות שאחרי , עזרה וסיוע שיעורי בית ובהכנת העבודות, הסעה לחוגים ולחברים. בו זמנית אנחנו  צריכים להמשיך את עבודתנו ולתפקד בה היטב בהתאם לדרישות מאיתנו .   כל זה דורש מאיתנו לא מעט כוחות ואנרגיות ולא משאיר הרבה מהם עבור עצמינו

ארגון ותכנון נכון יחד עם  מעט חשיבה הם המפתח שיאפשר לנו לדאוג בתוך כל מסלול החיים הסוער הזה גם לבריאותינו האישית .

שתהיה שנת לימודים פורייה לכם ולילדכם . שנה טובה ומוצלחת שנת עשייה והגשמה

הימים האלה של בין  ימי הזיכרון לשואה ולחללי צהל לבין יום העצמאות גוררים אותי תמיד לחשיבה  אחרת על אוכל ואכילה

 העצמאות הזו שאנחנו חוגגים כל שנה מחדש  אני תוהה לגביה , עד כמה היא קימת  לנו באכילה ? בתחושות? בדימוי הגוף ?

 עד כמה אנחנו  אנשים בכלל ונשים בפרט עצמאים להתנהל כרצוניינו ולאכול  מה שאנחנו רוצים? ועד כמה אנחנו כבולים למשטרי דיאטה נוקשים , לשקילה בלתי פוסקת,  ולמרדף אחרי הרזון  ואחרי  המידות שבהן היינו אולי בגיל הנעורים ? .

 אין ספק ששמירה על אכילה מאוזנת ובריאה חשובה לבריאותינו  וכן חשוב להמנע מהשמנה קיצונית ומהמחלות הנלוות אליה,   אך האם זה מחייב להיות כבולים למשטרי דיאטה נוקשים  וחיצוניים  שאינם קשובים לנו באמת ?

 כשאנשים באים אלי ומבקשים תפריט כי "רק זה מה שיעזור להם " או שמחליטים על הימנעות טוטאלית ממתוקים או חטיפים מתוך תחושה של אי יכולת לאכול קצת  ולהנות,  ומתוך מחשבה של שחור לבן שזה או לא לאכול או לאכול בלי שליטה,  אני מרגישה לא בנוח  ומתקשה לשתף עם הגישה הזו פעולה .

 הגישה של הדבקות לתפריט יד עם הימנעויות ממזונות מסוימים, לפי הנחית  המטפל היא גישה  שדוגלת בבקרה חיצונית  ובכך שהדיאטנית או המטפל הם שיודעים מה נכון למטופל ומה יביא אותו להצלחה .

 הגישה הזו של בקרה חיצונית  יכולה להיות טובה לתקופה זמנית , והיא זו שמאפיינת את כל אותן " דיאטות שאנשים אוהבים לעשות ,כי הם יורדים בהן הרבה ומהר ,אך היא לא מאפשרת שינוי אמיתי בחשיבה ולכן מקשה על היכולת  לשמור על ההישג לאורך זמן .

 במה אני דוגלת ? בעצמאות אמיתית של המטופל  בהקשבה לגוף ובבקרה  פנימית. אני מאמינה שכל אדם יודע  או יכול לדעת אם רק ילמד להקשיב לגופו מה וכמה נכון לו לאכול בכל רגע נתון, יותר טוב ממה שהמטטל יודע זאת. ולא מדובר אגב תמיד באותו הדבר.

לכן בגישה שלי  התפריט לא רק שאינו מועיל , הוא  עלול גם להזיק כי הוא כובל את המטופל להגבלות חיצוניות .

  בגישה שלי אני מאמינה שרק  הקשבה לקולות הפנימים ולצרכי הגוף ולמוד ההבנה שלהם, תאפשר לאדם לאכול נכון לרדת במשקל במידה שהוא צריך אבל גם לשמור על זה לאורך זמן .

 בגישה שלי אין הגבלות נוקשות ,אין הימנעויות  וניתן בעצם לאכול הכל כל עוד זה נעשה בהקשבה ובבחירה של המטופל

 כן זה יותר מורכב , ולוקח יותר זמן  עד לתוצאות ,אך ברגע שזה נעשה  זה מאפשר שמירה על השינוי לאורך זמן יחד עם תחושה אמיתית של חופש ועצמאות .

לי  כמטפלת אין תשובה חד משמעית לכמה מתוק מותר  למטופל שלי לאכול ביום ואין את האמירה של אחד ליום .

מבחינתי המטופל  יכול לעיתים לא להזדקק למתוק בכלל ולעיתים ירצה אותו יותר וזה עדן תקין  כל עוד הבחירה במתוק תהיה בהקשבה לצרכי הגוף ומתוך בחירה ולא מתוך פיצוי .

 כדי להגיע לעצמאות ולחופש שאני מתארת ולא להיות כבולים להנחיות ותפריטים חשוב להיות בליווי של מטפל  שיודע ללמד זאת , וחשוב לגעת בכל תחומי החיים שנמצאים מאחורי האכילה .

אני רואה באכילה היא רק סמפטום , ולכן הטיפול צריך להיות כזה שיביא את המטופל לשביעות רצון גדולה יותר בכל תחום מחייו כולל פרנסה ,הגשמה עצמית  ,זוגיות משפחה ,בילוי ופנאי ועוד.

 אז מה אתם אומרים .?  במה  אתם בוחרים . להמשיך ולהיות משועבד  לתפריטים  ולמספרים ולקלוריות  או להתחיל ללמוד לצלול אל תוך נבכי הנפש  ללמוד להקשיב לוף ולמה הוא באמת רוצה ובהתאם לכך להתנהל  וזה בהחלט יכול להיות ם במחיר של  הגעה למשקל שאינו תואם  למשקל האידאלי  לפי BMI  אך כן כזה שניתן לשהות בו לזמן ארוך .

 אם בחרתם בדרך השניה אני כאן עבורכם ואשמח לעזור

מוזמנים לצור קשר  ענבר ויטנברג 0505614081