זריקות הפלא העובדות

" 'זריקות הפלא' להרזיה: לצד הפופלריות הגוברת, רשימת תופעות הלוואי מתארכת" זוהי כותרת הכתבה שהכותרת שלה מפחידה הרבה יותר מהעובדות האמיתיות בפועל, ואגב כשתקראו אותה תבינו שההר הוליד עכבר ולא כזעקתה. גם יפה שיר רז בעצמה (שידועה ככתבת שאוהבת את הצהוב מאד נאלצת להסביר שרוב הכותרות שהיא רושמת כתופעות לואי הם לא באמת הוכחו ומדובר במקרים אנדוקטליים בלבד. אז בואו נדבר קצת על העובדות:

את העובדות אני רושמת אחרי 30 שנה כדיאטנית, 18 שנה כמלווה אנשים עם השמנה בכלל ומקוצרי קיבה בפרט ומלווה בשנים האחרונות גם את נוטלי התרופות. כל זה במסגרת היותי דיאטנית בריאטריה והשמנה בכללית מחוז מרכז, מרכזת תחום הבריאטריה במחוז, עובדת בשנה האחרונה במרפאת ההשמנה של המחוז באשדוד כחלק מצוות רב מקצועי הכולל רופאת משפחה, אנדוקרינולוגית, אחות, עוסית ואותי כולם מומחים בטיפול בהשמנה בכלל ועם תרופות בלבד, ובעלת קליניקה פרטית כעשור בה אני מלווה אנשים לפני ואחרי ניתוח בריאטרי ונוטלי התרופות הנ"ל. יחד עם כל הנאמר, אני כותבת זאת אחרי קריאת מחקרים והשתתפות בהרבה מאד הרצאות, כנסים והדרכות בתחום שנעשות על ידי אנשי מקצוע כמובן.

  • השמנה ובמיוחד השמנה מורבידית היא מחלה כרונית מורכבת מאד, רבת גורמים כמו: גנטיקה, הורמונים, הרכב המיקרוביום במערכת העיכול, גורמים חברתיים, רגשיים, מטבוליים, רמת הפעילות ותזונה שפוגעת במערכות גוף שונות וגם בנפש ויש לה השלכות וסכנות בריאותיות רבות.
  • בהשמנה מורבידית של BMI מעל 35 היכולת לרדת במשקל וגם לשמור עליו לאורך שנים בעזרת טיפול שמרני בלבד הכולל שינוי תזונתי, הגברת רמת פעילות גופנית וליווי רגשי היא פחותה מאוד ולמעשה רק 5% מהמטופלים הללו יצליחו לא רק לרדת במשקל אלא גם לשמור עליו לאורך שנים בעזרת הטיפול השמרני הנ"ל. כל השאר יזדקקו לטיפול מורכב יותר כמו תרופות, ניתוחים בריאטרים וטיפולים אנדוסקופיים.
  • עד לשנים האחרונות (בהם אושר השימוש בזריקות הירידה במשקל שהוזכרו בכתבה) רוב המטופלים הללו פנו לניתוחים בריאטרים שלהם יש סכנות והשלכות בריאותיות לא פחותות ואפילו רבות יותר וגם לא מתאימים לכולם ולא מאושרים למי שנמצא ב-BMI בין 30-35 או 35 ללא מחלה נלוות, במקרים אלה התרופות הנ"ל נותנות מענה הולם.
  • התרופות שהוזכרו אינן המצאה שנחתה עלינו ביום בהיר כפי שהובן מקריאת הכתבה או לפחות מהכותרת, המקור של כל הזריקות הללו הן בזריקות ותיקות שניתנות כבר שנים לסוכרת (כמו ויקטוזה), זריקות אלו נמצאו בטוחות לשימוש וראו כי אנשים אשר נוטלים אותם יורדים במשקל.
  • לא מדובר בזריקות קסם ואין לשווק אותן ככאלה, מדובר בתרופה שיחד עם תהליך תזונתי נכון, עם שינוי התנהגותי וחשיבתי, עם הפחתת יושבנות והעלאת רמת פעילות גופנית יאפשרו ירידה הדרגתית במשקל וגם לשמור עליו יותר מטיפול תזונתי והתנהגותי בלבד אך בהחלט לא קסם. ללא שילוב שינוי אורח חיים ההשפעות יהיו לחלוטין זמניות וגם תופעות הלוואי עלולות לגבור.
  • התופעות הראשונות שהוזכרו כמו פנקראטיטיס (דלקת בלבלב) וסרטן בבלוטת התריס ידועות ורשומות בתופעות הלוואי אך השכיחות שלהם נמוכה מהשכיחות של הסיכונים בהשמנה בכלל ובהשמנה מורבידית בפרט.
  • כל שאר התופעות שהוזכרו (פרט לתופעות מערכת העיכול) הן נדירות עוד יותר, עם מחקרים בודדים שחושדים בקשר לא ודאי עדין בין התופעה לתרופה.
  • לגבי היפוגליקמיה – ירידה ברמות הסוכר, התרופה אמנם מעלה את רמות הורמון אינסולין שמוריד רמות סוכר אבל זה רק תגובה לאכילת סוכר. במידה והמטופל אינו משתמש בתרופות סוכרת הידועות כמורידות סוכר כמו גלובן למשל הסיכוי להיפוגליקמיות כלל לא קיים.
  • תופעות מערכת העיכול כמו בחילות, הקאות, צרבות ובעיקר כאבים וחוסר נוחות בטנית ועצירות או שלשול אכן מופיעים אצל חלק מהמטופלים בתרופות הנ"ל אולם חשוב לדעת לגביהם כמה דברים:
    • התופעות הנ"ל הן חלק ממנגנון הפעילות של התרופות שמטרתה להאט את קצב ריקון קיבה וזה דווקאמראה כי התרופה עושה את עבודתה.
    • לרוב הן עוברות אחרי זמן שימוש.
    • במידה והן לא עוברות ניתן להפחית מינון ועל ידי כך להפחית את חומרת התופעה.
    • כדי למנוע את התופעות הללו עושים טיטרציה של התרופה, כלומר מתחילים ממינון מאוד נמוך (שהוא לרוב לא מינון פעיל) רק כדי להפחית את חומרת הופעת התופעות הנ"ל ואז מעלים בהדרגה מינון עד למינון המועיל שאגב לא חייב להיות המקסימלי וכך אפשר למנוע עד להפחית את חומרת התופעות.
    • ליווי הטיפול עם דיאטנית ורופא מומחה יכול לסייע בהתמודדות עם תופעות הלוואי על ידי התאמת התזונה בהתאם, מתן תוספים או נטילת תרופות שמסייעות להפחתת התופעות הללו. למשל בעצירות ניתן לקחת תוספת אבקת סיבים, בשלשול אנזימי עיכול ועוד.
    • במידה והתופעות הללו חמורות ממש ולא מסייעות ניתן להפסיק טיפול והתופעות יופסקו.
  • ניהול נכון של רישום ומתן התרופה רק למי שצריך והתאמה מדויקת עבורו של התרופה ולא לכל אחד שיש לו עודף של 5 ק"ג ורוצה לרדת בשביל החתונה של אמא/אחותו/שלו יחד עם ביצוע כל הבדיקות הנדרשות לפני ותוך כדי ומעקב בצוות רב מקצועי שהוזכר לעיל בהחלט יפחית את תופעות הלוואי שהוזכרו, מנדירות יותר ועד פחות ואת חומרתן. רוב התופעות הללו מתרחשות שכשאנשים לוקחים את הזריקות על דעת עצמם בלי שבאמת נבדק והוחלט שהיא מתאימה להם ובלי מעקב תוך כדי נטילת התרופות. בנוסף הרבה פעמים כשהן נקנות לא בבית מרקחת אלא בשוק האפור, שם הרבה פעמים בכלל נמכרות לא התרופות האמיתיות אלא זיוף שלהם.
  • טיטרציה נכונה – כלומר העלאה נכונה של המינונים בהתאם לקצב הירידה במשקל, לחומרת תופעות הלוואי שהופיעו, למצב הרעב והשובע, ליכולת האכילה, לבדיקות הדם, ביעוץ עם דיאטנית ורופא מלוים יפחית גם הוא את תדירות וחומרת תופעות הלוואי.
  • לגבי הריבאונד שהוזכר בכתבה, כלומר העלייה חזרה במשקל במידה ומפסיקים את נטילתה – זה אכן נכון, כיוון שהשמנה כמו שהזכרתי בתחילת הפוסט היא מחלה/בעיה/מצב כרוני וכך גם הטיפול בה. בדיוק כמו טיפול בכל מחלה כרונית אחרת כמו: יתר לחץ דם, סכרת, מחלות לב וריאה, תת פעילות בלוטת התריס ועוד. באף אחת מהמחלות שהוזכרו גם כאשר הן אוזנו בטיפול תרופתי והבדיקות תקינות אף אחד לא יחשוב או ימליץ על הפסקת נטילת התרופה ואף אחד לא יראה בתרופות לאותן מחלות כתרופות לא טובות כי יש לקחתן לתמיד.

אז אחרי שקראתם את הכתבה המקורית ואת פוסט התגובה שלי מה אתם אומרים? ההר הוליד עכבר? או מעכבר עשו פיל? או שאולי עוד כתבה צהובה ולא מדויקת ומלחיצה כדי להגביר רייטינג ולפרסם את הכתבת הנ"ל ואת המקום בו נכתבה הכתבה?
לסיום יש לי בקשה מכולכם, כשאתם קוראים כתבות/פוסטים מהסוג המפחיד הזה כמו גם מהסוג המהלל והמשבח את התרופות בלי להזכיר את הבעיות שבהן והופך אותן לתרופות קסם כמו גם לגבי ניתוחים בריאטרים עצרו! תנשמו, תחקרו, תבדקו ואל תמהרו להסיק מסקנות, תהיו קוראים וצרכנים נבונים, חכמים ועם בקרה עצמית של המידע שנמסר לכם, ואם עדין יש לכם שאלות תשאלו את אנשי המקצוע בתחום מהם תקבלו תשובות יותר מהימנות.
והזריקות הללו?
הן יעילות ובטוחות לשימוש (כך נמצא על ידי ה-FDA) ועד שיוכח אחרת, למי שאכן זקוק להן, ולפי ההתוויה שלהן יש להם בהחלט מקום בסל הכלים לטיפול בהשמנה ובעיקר בהשמנה מורבידית. יש להם תופעות לוואי נפוצות יותר או פחות, בדיוק כמו לכל תרופה אך לא יותר מאשר להשמנה קיצונית לה הן ניתנות. כדאי לקחת אותן רק אחרי שטיפול שמרני של תזונה, פעילות וליווי רגשי נכשל ולא במקומו אלא בנוסף. והכי חשוב לעשות זאת רק בליווי צוות רב מיקוצעי מנוסה ומומחה בטיפול הנ"ל.
מעוניינים או מתלבטים לגבי נטילת התרופות הללו ורוצים להתייעץ. צרו קשר ואשמח לסייע.
אשמח לשמוע מה אתם חושבים

איך מכינים גבינה בולגרית טעימה מטופו שעשירה בחלבון ומהירה להכנה:

טופו!!
רוב המטופלים שלי כאשר אני שואלת אותם האם הם אוכלים טופו משיבים לי בשלילה והימנעות מוחלטת. כאשר אני שואלת אותם מדוע הם בדרך כלל עונים לי אחת מהתשובות הבאות או כמה מהן: זה מגעיל אותי, זה מסריח, אין לי מושג איפה קונים, אין לי מושג מה עושים מזה ואיך, אין לזה טעם, זה מסובך וארוך להכנה, מעולם לא אכלתי ועוד.
אז טופו הוא חסר טעם וחסר ריח, מה שמקנה לנו את האפשרות לתת לו כל טעם שאנחנו אוהבים, קונים אותו בכל סופר ויש באינטרנט המון מתכונים קלים וטעימים וטופו מאוד חשוב לכולנו. למה זה חשוב ולמה אני צריך את זה? אלו הן רק חלק מהתשובות:
*טופו הוא מזון עשיר מאוד בחלבון, בסידן ובברזל עם מינימום עיבוד ודל יחסית בקלוריות.
*הוא תחליף נהדר לחלבון מן החי ומאפשר לגוון ולהעשיר את צריכת החלבון שלכם.
*קל מאוד להכנה וניתן לתת לו כל טעם שתרצו.
*הוא מתאים מאוד למנותחים בריאטרים משלב הכלכלה הטחונה ויכול להחליף חלבון מהחי כמו בשר דג וביצים למי שמתקשה לאכול את המזונות הללו לאחר הניתוח.
*הוא קל לעיכול עם מינימום רגישויות ואלרגיות.
*יש המון דרכים ומתכונים מגוונים עבורו כמו מרק, קציצות, פשטידות, ממרחים, תוספת לסלט וכו'.
*הוא נחשב למזון ידידותי יותר לסביבה (הייצור שלו והכנתו פוגעים הרבה פחות בכדור הארץ שלנו לעומת מזונות מן החי).

  • הוא יכול להחליף מזונות חלביים למי שאלרגי/רגיש או סתם לא אוהב מוצרי חלב או למי שעקב אמונתיו נדרש לאכול מזון פרווה אך עשיר בחלבון.

שכנעתי אתכם לנסות? אם כן אני מצרפת מתכון ל"גבינה בולגרית" מטופו שקלה מאוד להכנה, טעימה מאוד, ניתנת לשמירה במקרר וניתן להשתמש כתוספת לסלט/ממרח/תוספת לפסטה או בכל דרך שתרצו ולא רק לטבעונים:

בצנצנת מערבבים את הבאים:
200 גרם טופו קשה חתוך לקוביות
רבע כוס מים
רבע כוס מיץ לימון סחוט טרי
רבע כוס שמן זית
2 כפות חומץ תפוחים
1 כפית אורגנו מיובש
1 כפית מלח
1 שן שום קטנה כתושה
אופציה לשדרוג אבל ממש לא חובה: 2 כפות שמרי בירה
משקשקים טוב טוב את הצנצנת ומניחים במקרר למינימום 4 שעות ואם אפשר ללילה אפילו יותר טוב. אם בא לכם מידי פעם תבואו ותהפכו את הצנצנת שתעמוד גם הפוך (ככה כל הקוביות ייספגו טוב את ה"רוטב")

המתכון של שקמה יעקובי בראון מ-TivonEat שאני עוקבת הדוקה אחרייה ותמצאו שם הרבה מתכונים בריאים, קלים להכנה, טעימים, עתירי חלבון ולא רק לטבעונים מנסיון! מוזמנים לנסות ולספר לי איך היה

עשרת המכות של ההכנות לפסח ושל פסח עצמו והפתרונות שלי

מה שלומכם?
זמן רב שלא כתבתי לכם, תקופה עמוסה פיזית ורגשית.
פסח כבר דופק בדלת ואני מקווה שאתם לא מקשים על עצמכם עם ניקיונות ובישולים יותר מידי ושתגיעו לערב החג עם כוחות ואנרגיות לשמוח ולהנות מהחג.
זיכרו עבדים היינו לפרעה במצרים אבל לא לבתינו ולא למטבחינו
זיכרו ארוחת ליל הסדר היא כמו כל ארוחת ערב חג ובסופו של דבר לכולנו קיבה מוגבלת ואין צורך להגזים בבישולים יותר ממה שצריך
כדי להקל על עצמכם אני אתן כמה המלצות:

  1. לתכנן מראש ולדאוג שיהיו כ-2 סוגי מנות בשריות, מנת דג אחת, 1-2 סוגי פחמימות, 1-2 סוגי ירק מבושלכ-2 סלטים ומרק אחד, אין צורך ביותר מזה.
  2. להתחלק בהכנת התבשילים עם האורחים הנוספים.
  3. להכין מראש רשימת מאכלים ורשימת מצרכים ובהתאם לכך לבצע קניות מדויקות כמה שיותר אשר ימנעו קניות עודפות.
  4. לחלק את הבישול ליומיים שלושה ולעבוד עם רשימות כתובות של המנות שאתם מכינים ושל התהליכים הדרושים.
  5. במידה ויש מנות שדורשות בישול ארוך להתחיל איתם ואז תוך כדי הבישול להכין את שאר הדברים.
  6. לרכז חיתוכים והכנות – כלומר אם יש 3 תבשילים שדורשים בצל חתוך ומטוגן לבדוק כמה נדרש לכולם ולהכין הכל מראש.
  7. להיעזר בבני הבית כגון ילדים/בני זוג/אחים בהכנת התבשילים.
  8. לשים מוזיקה ולהנות.
  9. גם כשאתם מבשלים ומנקים זיכרו את עצמכם והקדישו לעצמכם זמן לנוח.
  10. זיכר לאכול מסודר בכדי להמעיט בנשנוש ועל מנת לא להגיע לארוחת החג רעבים מידי.

ובטח תשאלו אז מה עם מצות מותר או אסור? למי? מתי? כמה? מה אם לא?
אז בואו נעשה קצת סדר במה אוכלים בפסח:
אני מצרפת קישור לכתבה שלי מה אוכלים בפסח מנותחים בריאטרים שאלות ותשובות

בהקשר נוסף לחג הפסח החג שמסמל את היציאה מעבדות לחירות, אני מצרפת לכם כאן כתבה שלי בנושא חופש מדיאטות

זיכרו שגם אם קצת יצאתם מהמסלול לפני ותוך כדי פסח תוכלו לחזור אליו אחרי בכל הקשור לליוי מקצועי, קבוצת תמיכה, ויטמינים, התנהלות תזונתית ורגשית נכונה, פעילות גופנית ועשיית טוב לעצמכם.
אם אתם מרגישים שקצת יצאתם מהמסלול ומתקשים לחזור אליו צרו קשר ואשמח לעזור.

דרכי התמודדות עם אכילה רגשית

שבוע מעורב ברגשות עבר עלינו והשבועות הקרובים עומדים להיות מעורבים גם הם ברגשות לא פשוטים אלו, ציפייה ואולי אכזבה, שמחה וכנראה גם עצב ובעיקר מתח ולחץ. אז איך מכילים ומתמודדים עם כל הרגשות הללו שלא על ידי אכילה רגשית כמו שחלקנו נוטים לעשות? אשתף אתכם בכמה תובנות וכלים ובשל התמודדתי בעבר עם השמנה, אכילת יתר ואכילה רגשית.
ראשית חשוב להבין שהצורך לאכול במצבי מצוקה הוא לא חוסר של כוח רצון/חוסר יכולת להתמיד אלא תוצאה של שינויים הורמונליים במצבי סטרס. במצבים אלו ישנה עלייה בהורמון הסטרס (קורטיזול) וירידה בהורמוני מצב הרוח (דופאמין וסרטונין), אכילה היא אחת הדרכים לעלות דופאמין בצורה מהירה וקלה ובעיקר אכילה של מזון שקל להתמכר אליו כמו חטיפים ופחמימות ריקות כמו עישון וצריכת אלכוהול. אכילה רגשית/בולמוסית והתקפית היא דרך לווסת מצבי מצוקה אך היא יעילה בטווח הקצר אבל לא בטווח הארוך כיוון שהיא גובה מאיתנו מחיר, אז מה עושים?

  1. טריגרים: עוקבים אחרי האכילה הנשנשנית/רגשית/לא מתוכננת ומזהים ורושמים מה היו הרגשות/מחשבות/תחושות/אירועים שקרו לפני האכילה הזו ועוררו אותה.
  2. אבחנה: מאבחנים האם הטריגר דורש וויסות מעורר או ויסות מרגיע. למשל אם אתם חווים שעמום או עצב אתם זקוקים לאמצעי ויסות מעורר שירים אתכם ואם אתם חווים כעס או עצבים אתם זקוקים לויסות מרגיע.
  3. ויסות חלופי: חפשו ויסות מצוקה חליפים לאוכל בהתאם לסוג הטריגר.
  4. מאגר: ערכו רשימה של ויסותי המצוקה שמצאתם. לדוגמא ספקי דופאמין בריאים יכולים להיות: הליכה בטבע, שהייה בשמש/ים, מקלחת, חיבוק מאדם קרוב או חיה, כתיבה, האזנה למוסיקה, לרקוד, לשיר, לעשות מדיטציה וכו'.
  5. נשימות: אחת הדרכים היעילות להתמודדות עם מצבי לחץ. חשוב לבצע 3-5 נשימות עמוקות ואיטיות.אני אישית אוהבת את הטכניקות: להריח פרח ולכבות נר.
    אם ברצונכם להרגיע מומלץ שהנשיפה תהיה ארוכה יותר יותר מהשאיפה אם ברצונכם לעורר אז השאיפה צריכה להיות ארוכה יותר.
  6. עוגנים: מצאו והיצמדו לעוגנים שלכם, דבר זה יסייע לכם ביצירת שגרת יום ולכן גם יסייע בהרגעה.

רוצים עוד כלים להתמודדות עם המצב הנוכחי?
מוזמנים לרכוש את ההרצאה שלי התמודדות עם אכילה רגשית בתקופות מורכבות בקישור הבא: https://inbardiet.ravpage.co.il/Challenginglife
או את המדריך שלי להפעיל את הניתוח מחדש – כלים לחזרה למסלול למי שסטה ממנו, כלים להתמודדות עם אכילה רגשית במצבי סטרס, בקישור הזה: https://inbardiet.ravpage.co.il/start.over

אני מאחלת לחזרת כל החטופים כמה שיותר מהר, החיים לשיקום והמתים לקבורה ולחזרת כל החיילים לביתם בשלום

באפס מאמץ זה לא רק שם של שיר

לפני שבוע בשעור גאגא ( סוג של רקוד )  אמרה המדריכה  בפתיחת שעור מספר דברים למצטרפים החדשים, וביניהם היה המשפט : "תרקדו עם מינימום אמביציה ומקסימום הנאה".

 מודה ,שלא רק שלא הבנתי בהתחלה בכלל את המשפט הזה , הוא גם נראה לי כמשפט שקורא לעצלות והכי לא מדבר אלי .

אני , ששום דבר בחיים לא הלך לי בקלות , שרוב ההישגים וההצלחות שלי בכל חיי  כמעט, כרוכים בהשתדלות ענקית ,בהשקעה ,ואפילו במאמץ ניכר, שלא לומר  בקושי ,כאב ואפילו סבל ,  שבמשך כעשור התאמנתי בטקוואנדו , שעורים שבהם נלחמתי עם בעיקר גברים שנתנו בי את מכותיהם הכואבות, ושמבחינתי ככל שהיה יותר קשה וכואב, ככה יותר הצלחתי  ויותר נהנתי ,  התקשיתי להתחבר  למשפט הזה ..

 ולמרות זאת החלטתי , לא להתעלם מההנחיה ולבחון את נכונותה  עבורי במהלך השעור. החלטתי, בדיוק כבקשת המאמנת, לעשות כל תנועה בגוף שלי,  מבלי לכאוב ולסבול ,ועם מקסימום הנאה . הייתי משוכנעת ,שלרקוד בצורה כזו ,לא תביא אותי  לשום תחושת הצלחה או הישג, כי מבחינתי כל חיי להצליח בפעילות גופנית כמו גם בדברים אחרים , היה להגיע לשיא הכאב והיכולת .

 וראו זה פלא , הופתעתי לגלות בסוף השיעור ,שלמרות שרקדתי  ללא כאבים ותוך כדי  הנאה, למרות שכל תנועה שלי,נעשתה רק לפי היכולת שלי ,ומבלי לעבור אותה , למרות שכשהמדריכה התכופפה עד לרצפה, התכופפתי עד לאמצע הדרך כי זה מה שהצלחתי ללא כאב  וכשהיא נעה במהירות גדולה מידי עבורי , נעתי במהירות שהייתה נוחה לי, למרות כל זה חשתי בסיום השיעור שבהחלט עשיתי עבודה על הגוף ,ואפילו הרגשתי עליה בדופק וזיעה על גופי .

זו בהחלט היתה עבורי תובנה חדשה, מוזרה אך נעימה,  העובדה, שאפשר לעשות דברים שיחשבו להצלחה מבלי לסבול .

לאורך כל השבוע ,המשפט הזה ליווה אותי  בכל מה שעשיתי,  ופתאום הבנתי,כמה הוא ממש לא  קורה לעצלות , ולא מעודד חוסר עשייה.  נהפוך הוא, הבנתי שהמשפט הזה, מאד מתחבר ונכון עבורי, ועבור גישת החיים שאני משתדלת להתנהל בה בשנים האחרונות,  וגם לטפל לפיה, שזה לפעול לא מתוך יעדים ומטרות חיצוניות , אלה מתוך הקשבה לגופי ולאיתותים הפנימיים שלו עבורי ..

אחרי עשור שנים שבהם התאמנתי בטקוואנדו עם גברים בעיקר , החלטתי לעזוב את התחום וחברתי למועדון שמלמד  סוגי ריקוד שונים  ובעיקר בחרתי לרקוד סוגי ריקוד שנעשים בקבוצות של נשים (כמו ניה),  עם הרבה חיבור לגוף, לנפש ולעצמי. הרבה פחות האצות דופק וזיעה, אבל הרבה יותר חיבור, הקשבה ,והנאה. לכן, המשפט הזה שאמרה המדריכה, התחבר לי כל כך,  והשלים לי חלקים בפאזל האישי שלי .

בנוסף, הבנתי גם כמה הוא נכון המשפט הזה , עבורכם המטופלים שלי, והקהל שאני כותבת ופונה אליו,  ושזה בעצם מה שאני רוצה ומאחלת לכם .

 תחשבו על זה ,  איזה מחיר קשה אנשים מוכנים לשלם בכדי להיות רזים, וכמה דברים הרסניים הם עושים לגופם, שממש לא מקדמים בריאות והרגשה , טובה אלה המון סבל .

 דיאטות  דלות מאד בקלוריות ובשאר רכיבי מזון, ספורט סיזיפי שמביא את הגבול לקצה היכולת ,  שימוש בתרופות בצורה לא חוקית ללא השגחת רופא ותוך כדי תופעות לואי פיזיות ונפשיות קשות, וכל אלה, לא רק שאינם מטיבים עם הגוף , אלה שהם מביאים את הרזון הרצוי כל כך לתקופה זמנית בלבד  בדר"כ, ולא ממש מאפשרים לשמור עליו לאורך זמן .

 וכל זה למה ? כי  הם קשורים בסבל ולא בהנאה , כי הם נעשים שלא בהקשבה לגוף ומאלצים אותו לפעול הרבה מעבר ליכולת שלו, מה שבטווח זמן הרחוק לא אפשרי וגורם לקריסה כללית.

 הבנתי שבעצם, מה שאני מנסה ללמד את המטופלים שלי, ולהביא אותם לפעול לפיו, זה בדיוק זה  ,מקסימום הנאה ומינימום אמביציה ומאמץ .

 לאכול מתוך הקשבה לגוף מה נכון לו ומה לא , להתנהל בצורה שניתן להתנהל בה רוב הזמן גם במצבים מאתגרים יותר , לעשות פעילות בעצימות שניתן להתמיד בה לטווח הארוך, והכל תוך כדי הקשבה לצרכי וליכולות הגוף ,ולא לפי אסור ומותר שמישהו אחר קבע בצורה חיצונית .

 להנות גם מהדרך ,ולא רק מההישג. זו  בהחלט מטרה מאד חשובה בגישת הטיפול שלי , ומי שמצליח לעשות זאת, משפר תחושות פיזיות ונפשיות

 המשפט הזה אינו מונע אנשים מלעשות ומלשנות , נהפוך הוא , הוא מעודד אותם לשנות אבל  מתוך הקשבה הנאה וחיבור לגוף, ולא בכל מחיר .

המשפט הזה מבהיר שהמטרה אינה מקדשת את כל האמצעים והמחירים שאנשים מוכנים לשלם בעבורה .

אני בוחרת לאמץ את המשפט הזה וקוראת לאנשים: בחרו להיות לאו דווקא במשקל הכי רזה  שאתם יכולים או האידיאלי עבורכם, בחרו והסכימו להיות במשקל שבשביל לשמור עליו , אתם נהנים ולא סובלים ,  ובעיקר לא משלמים מחירים קשים מידי .

 אז מה אתם אומרים? מצטרפים לקריאה שלי מינימום אמביציה ומאמץ ומקסימום הנאה ?

רוצים ללמוד להתנהלת אחרת ? צרו קשר ענבר 0505614081

עצמאות באכילה , אכילה בהקשבה , כיצד עושים את זה ?

הימים האלה של בין  ימי הזיכרון לשואה ולחללי צהל לבין יום העצמאות גוררים אותי תמיד לחשיבה  אחרת על אוכל ואכילה

 העצמאות הזו שאנחנו חוגגים כל שנה מחדש  אני תוהה לגביה , עד כמה היא קימת  לנו באכילה ? בתחושות? בדימוי הגוף ?

 עד כמה אנחנו  אנשים בכלל ונשים בפרט עצמאים להתנהל כרצוניינו ולאכול  מה שאנחנו רוצים? ועד כמה אנחנו כבולים למשטרי דיאטה נוקשים , לשקילה בלתי פוסקת,  ולמרדף אחרי הרזון  ואחרי  המידות שבהן היינו אולי בגיל הנעורים ? .

 אין ספק ששמירה על אכילה מאוזנת ובריאה חשובה לבריאותינו  וכן חשוב להמנע מהשמנה קיצונית ומהמחלות הנלוות אליה,   אך האם זה מחייב להיות כבולים למשטרי דיאטה נוקשים  וחיצוניים  שאינם קשובים לנו באמת ?

 כשאנשים באים אלי ומבקשים תפריט כי "רק זה מה שיעזור להם " או שמחליטים על הימנעות טוטאלית ממתוקים או חטיפים מתוך תחושה של אי יכולת לאכול קצת  ולהנות,  ומתוך מחשבה של שחור לבן שזה או לא לאכול או לאכול בלי שליטה,  אני מרגישה לא בנוח  ומתקשה לשתף עם הגישה הזו פעולה .

 הגישה של הדבקות לתפריט יד עם הימנעויות ממזונות מסוימים, לפי הנחית  המטפל היא גישה  שדוגלת בבקרה חיצונית  ובכך שהדיאטנית או המטפל הם שיודעים מה נכון למטופל ומה יביא אותו להצלחה .

 הגישה הזו של בקרה חיצונית  יכולה להיות טובה לתקופה זמנית , והיא זו שמאפיינת את כל אותן " דיאטות שאנשים אוהבים לעשות ,כי הם יורדים בהן הרבה ומהר ,אך היא לא מאפשרת שינוי אמיתי בחשיבה ולכן מקשה על היכולת  לשמור על ההישג לאורך זמן .

 במה אני דוגלת ? בעצמאות אמיתית של המטופל  בהקשבה לגוף ובבקרה  פנימית. אני מאמינה שכל אדם יודע  או יכול לדעת אם רק ילמד להקשיב לגופו מה וכמה נכון לו לאכול בכל רגע נתון, יותר טוב ממה שהמטטל יודע זאת. ולא מדובר אגב תמיד באותו הדבר.

לכן בגישה שלי  התפריט לא רק שאינו מועיל , הוא  עלול גם להזיק כי הוא כובל את המטופל להגבלות חיצוניות .

  בגישה שלי אני מאמינה שרק  הקשבה לקולות הפנימים ולצרכי הגוף ולמוד ההבנה שלהם, תאפשר לאדם לאכול נכון לרדת במשקל במידה שהוא צריך אבל גם לשמור על זה לאורך זמן .

 בגישה שלי אין הגבלות נוקשות ,אין הימנעויות  וניתן בעצם לאכול הכל כל עוד זה נעשה בהקשבה ובבחירה של המטופל

 כן זה יותר מורכב , ולוקח יותר זמן  עד לתוצאות ,אך ברגע שזה נעשה  זה מאפשר שמירה על השינוי לאורך זמן יחד עם תחושה אמיתית של חופש ועצמאות .

לי  כמטפלת אין תשובה חד משמעית לכמה מתוק מותר  למטופל שלי לאכול ביום ואין את האמירה של אחד ליום .

מבחינתי המטופל  יכול לעיתים לא להזדקק למתוק בכלל ולעיתים ירצה אותו יותר וזה עדן תקין  כל עוד הבחירה במתוק תהיה בהקשבה לצרכי הגוף ומתוך בחירה ולא מתוך פיצוי .

 כדי להגיע לעצמאות ולחופש שאני מתארת ולא להיות כבולים להנחיות ותפריטים חשוב להיות בליווי של מטפל  שיודע ללמד זאת , וחשוב לגעת בכל תחומי החיים שנמצאים מאחורי האכילה .

אני רואה באכילה היא רק סמפטום , ולכן הטיפול צריך להיות כזה שיביא את המטופל לשביעות רצון גדולה יותר בכל תחום מחייו כולל פרנסה ,הגשמה עצמית  ,זוגיות משפחה ,בילוי ופנאי ועוד.

 אז מה אתם אומרים .?  במה  אתם בוחרים . להמשיך ולהיות משועבד  לתפריטים  ולמספרים ולקלוריות  או להתחיל ללמוד לצלול אל תוך נבכי הנפש  ללמוד להקשיב לוף ולמה הוא באמת רוצה ובהתאם לכך להתנהל  וזה בהחלט יכול להיות ם במחיר של  הגעה למשקל שאינו תואם  למשקל האידאלי  לפי BMI  אך כן כזה שניתן לשהות בו לזמן ארוך .

 אם בחרתם בדרך השניה אני כאן עבורכם ואשמח לעזור

מוזמנים לצור קשר  ענבר ויטנברג 0505614081

רק מילה טובה או שתיים לא יותר מזה

"  חיבת להחמיא לך על דף המידע שחילקת לנו במפגש, ההוראות  הטובות והמנוסחות הכי טוב  שקיבלתי מאז הניתוח". כך רשמה לי  בקבוצת הווטאפ אחת המשתתפות  בסדנה שלי למנותחים .

" את מדהימה ואני נהנית לשמוע את השדורים החיים שלך ולקרוא את הפוסטים גם האישיים זה מעודד ותומך" אמרה לי  מטופלת באחד המפגשים תוך כדי שהיא מחבקת אותי .

" את מקצוענית אמיתית , בלי דבורי סרק וססמאות  ואין מבינה טובה יותר ממך בבעיות הרגשיות של המנותחים " כך כתבה לי מנותחת שעוקבת אחרי מה שאני כותבת באחת מקבוצות הפייס של מנותחים  שבהן אני  פעילה .

 ואני ?? אני הסתכלתי אחורה לצדדים  לבדוק למי נאמרו הדברים הללו .

 כן  למרות שאני דיאטנית  עשרים שנה עם 2 תארים אקדמאים המון קורסים ועשר שנות נסיון בליווי מנותחים בריאטרים, כשאני שומעת את המחמאות הללו, אני עדיין מתקשה להאמין שהם ניתנו לי .

ולמה ?

 כי  למרות  שאת המחמאות הללו אני כבר מקבלת מספר שנים, הן עדין חדשות לי  ואני מתקשה לשייך אותן אלי . כי לא ככה זה היה תמיד .

בכל שנות ילדותי ,נערותי וגם בחלק גדול משנות בגרותי ( עד העשור האחרון  בחיי) , כמעט ולא קבלתי מחמאות. מאף אחד. לא מההורים ,לא מהמורים לא מהילדים בסביבתי . וגם אם קבלתי  תמיד התלוותה לזה ה מילה אבל .. מילה שאני משתדלת היום להוציא מהלקסיקון המילולי שלי .

"את ילדה חכמה ויכולה להצליח ,אבל חבל שאת לא מספיק ממושמעת" אמרו לי ההורים סבתא  ושאר בני המשפחה.

"את חכמה ומוכשרת ויש לך המון פוטנציאל ( אוף כמה שנאתי את המילה הזו , עוד אחת שזרקתי מהלקסיקון ),אבל  יש לך קוצים בטוסיק,  וזה ממש מפריע וחבל , אמרו לי המורים.

"את מאד חכמה ומאד איכפתית וטובה, אבל" …  האמת שהם אף פעם לא הסבירו לי  מה הוא אבל,הם בעצם לא השלימו אף פעם את החלק השני של  משפט  , הילדים בכיתה , בשכבה , בקבוצה בצופים, בגרעין . אבל התוצאה הייתה שהם אף פעם לא רצו להיות איתי, לידי , בסביבתי . תמיד הייתי לבד . לבד בשולחן בכיתה ,לבד באוהל בטיול, לבד בכיסא באוטובוס , לבד בחדר בקיבוץ בשלט בנחל , לבד . ולי רק נותר לנחש וזה בעצם היה החלק הכי  משפיל ולא נעים בחיי.

"הנתונים שלך מצוינים אבל זה לא מתאים צרכים שלנו כרגע", היו אומרים לי במקומות שניסתי להתקבל לעבודה ,כשהתעקשתי לשאול למה לא התקבלתי ,אחרי  שהייתי משוכנעת שאני מתאימה  לתפקיד .

אף פעם לא הייתי מספיק טובה עבורם. עבור כולם.

ככה רוב החיים.  זה מה ששמעתי  וזה גרם לי  להשתכנע ולהאמין ולהיות בטוחה שאני לא מספיק טובה . בהכל .

באמת האמנתי  כל כולי שאני לא בת מספיק טובה להורי, לא תלמידה מספיק טובה , לא מספיק טובה שיהיו לי חברים, לא מספיק טובה לעבוד במשרות שאני רוצה, ואפילו לא בת זוג מספיק טובה , לא ראויה לוגיות טובה  וגם לא אמא מספיק טובה.

מכירים את זה ?? כמה פעמים שמעתם בילדותכם וגם בבגרותכם את המשפטים : "את כל כך יפה  אבל חבל שאת לא קצת פחות שמנה " , או "אתה כל כך מוכשר ויכול להצליח אם רק תוריד  איזה 10 ק"ג במשקל", או "את ממש נחמדה והיינו יכולים להיות ביחד, אבל אני מחפש רזות יותר".  וכמה פעמים  זה אפילו לא נאמר  בפנים אבל היה  ברור מהתוצאות, למרות המילים שלא נאמרו  . כמה פעמים מצאתם את עצמכם לא מתקבלים למשרה או תפקיד שרציתם בלי שום סיבה מוסברת .

ואיך זה השפיע עליכם?

אני מניחה, שכמוני , הלכתם ושקעתם  בתוך עצמכם  וניכסתם לעצמכם את האמונה הכל כך מגבילה הזו  של אני לא טוב מספיק , אני לא מוכשר מספיק אני לא מוצלח מספיק  עד שממש האמנתם בכך .

וגם כשאני פוגשת אתכם אחרי הניתוח ,כשכבר ירדתם  במשקל ואתם נראים מדהים, עדין חלקכם הגדול מתקשה לראות את זה במראה,  ועוד יותר מלראות את עצמכם רזים אתם מתקשים לראות את עצמכם מוצלחים.

כשאני מבקשת מכם לומר הצלחות שלכם , תכונות טובות שלכם ,  דברים טובים שעשיתם או דברים טובים על עצמכם , אני רואה אתכם נעים בחוסר נוחות בכיסא, מחפשים  בצדדים  גלגל הצלה, ואז בקושי רב מוצאים משהו אחד טוב להגיד  וגם זה לא תמיד. לפעמים למרות שלא בקשתי, מה שתאמרו יהיה שוב הקושי חוסר ההצלחה וגם אם תצליחו להגיד הצלחה  תתגנב אליה  נחשו איזו מילה ? " אבל "  .

כן שנים שבהם אנחנו שומעים מכל הכיוונים רק את החסרונות והבעיות שלנו ,גורמות לנו לשים את כל הזרקור עליהם , ולא להאמין שאפשר אחרת . לא להאמין שמגיע לנו להצליח ,שמותר לנו לומר על עצמינו דברים טובים, או לשמוע מאחרים דברים טובים,  לא להאמין שיש לנו בכלל צדדים טובים ,הצלחות ,כישורים , לא להצליח לראות אותם למרות שהם קיימים . האבל תמיד ילווה אותנו  .

אבל !!! זה לא חייב להיות ככה.

לפני עשר שנים , בשיא תחושת השפל, כשהרגשתי שאני הכי הכי לא מוצלחת שקיימת עלי אדמות בכל התחומים , הבנתי  שככה אני לא יכולה להמשיך. הבנתי שמגיע לי אחרת. שמגיע לי להצליח,  והתחלתי טיפול  עם מטפלת וגם המון עבודה עצמית.

זה היה תהליך ממושך, אבל הוא התחיל ברגע אחד במקלחת, תחת המים הזורמים, שבו אני ענבר אישה בת 38  נשואה , אמא ל 3 ילדים ובעלת 2 תארים אקדמאים,  אך כאמור חסרת כל אמונה בסיסית ביכולותי, החלטתי להיפרד לשלום ולשחרר מעצמי את הילדה הלא מוצלחת ,הלא אהובה, הכועסת והכעוסה , זאת שלא אהובה אבל גם לא אוהבת  ולא מאמינה בעצמה ובחרתי . בחרתי בעצמי ,בחרתי לאהוב את עצמי בלי קשר למה שחושבים אחרים, בחרתי להאמין שאני יכולה ומסוגלת וראויה  .

וראו פלא , כשזה קרה, גם היקום החזיר לי והתחיל לראות בי ראויה. כשאני הפסקתי לכעוס על העולם ועל עצמי ,הפסיקו לכעוס עלי , כשאני התחלתי לאהוב את עצמי ואת האחרים ,התחילו לאהוב אותי כשאני החלטתי  להעריך את עצמי ולהאמין שאני מספיק טובה גם אחרים ראו בי מספיק טובה  והעריכו אותי.

מאותו רגע התחילו הדברים לקרות  כמו שתמיד רק יכולתי לחלום עליהם.

אני שעד אותו רגע פחדה מהצל של עצמה, ולא חשבה שיש לה  זכות  קיום בעולם הזה, בוודאי שלא להנחות ולטפל באנשים , להדריך, לשכנע, להרצות ולדבר מול קהל ,מצאתי סוף סוף  את העבודה שרציתי במקצוע שלמדתי ( עד אז עבדתי בעיסוקים קרובים אך לא ממש כדיאטנית שמטפלת באנשים )  ,  מצאתי את ההתמחות בבריאטריה שהתאימה לי כמו כפפה ליד  , מצאתי את היעוד שלי והגשמתי את החלום שלי להיות מטפלת.

התחלתי להנחות קבוצות , להרצות מול  אנשי מקצוע וכלל הציבור,  התחלתי לעבוד פרטי בחדר העבודה  בבית ( כי גם אז עוד לא האמנתי שאני יכולה וראויה לקליניקה של ממש )  ובהמשך פתחתי קליניקה שאותה עיצבתי בעצמי לפי החלומות שלי .

והשיפור היה לא רק בתחום המקצועי אלה גם האישי והמשפחתי . התחלתי לעשות למען עצמי,  לטפח את עצמי ,לקנות בגדים ולהתלבש יפה , ללכת לחוגים, להרצאות,לעשות פעילות גופנית,  לאכול בריא  ולהיות סבלנית יותר  ומכילה יותר כלפי בן זוגי וילדי . גם מצבי החברתי השתפר פלאים  ופתאום התחלתי ליצור לעצמי חברויות שלא היו לי אף פעם.

היום  אני מרגישה אהובה  מוערכת ורצויה מצד המשפחה ,  חברים, קולגות ומטופלים  וזה מאפשר לי להיות אישה טובה ,בת זוג טובה, אמא טובה ,אשת מקצוע טובה, חברה טובה  ואדם טוב .

ואתם ??

אני קוראת לכם, לשנות את מאזן הכוחות  והפרופרציות  בין המשקל שאתם נותנים למשקל  בחייכם,  לבין היחס שלכם לעצמכם.  ללמוד לאהוב, לחמול ,לקבל, לסלוח  ולחבק את עצמכם ,בלי קשר לשום דבר אחר ובוודאי בלי קשר למספר שעל המאזניים  .

ללמוד לראות את הדברים הטובים שיש בכם ,את החזקות, את הכישורים, את "נקודות האור", כמו שביתי בת ה 12 נוהגת לומר, ואני יכולה להבטיח לכם בלי שאני מכירה אתכם כלל  שיש לכם המון .

תפסיקו לשאול למה , למה אתם שמנים ולמה זה קורה דווקא לכם ,  ועוד הרבה הרבה למה , ותחילו לשאול איך, איך אתם משנים את המצב , איך אתם מתנהלים ובוחרים אחרת ,איך אתם מצליחים למרות או בזכות מי שאם .

תזיזו  את המספר על המאזניים הצידה  ותכניסו למרכז את עצמכם  ואת כל הטוב שבכם .

תתחילו לראות את הטוב ולעשות טוב,  וכשזה יקרה תופתעו לגלות כמה עוד דברים טובים מתרחשים.

תופתעו לגלות, איך  מי שיצאתם איתו לדייט  אוהב אתכם כמו שאתם , בזכות מה שאתם, איך בעבודה מעריכים ומקדמים אתכם בזכות  הכישורים שלכם , ואיך המשפחה שלכם רואה רק את היופי  שלכם , תופתעו לשמוע כמה אתם טובים מקסימים מוכשרים ויפים בלי אבל , בלי קשר למשקל ואפילו למרות המשקל.

וכשזה יקרה , הפלא ופלא גם  הקילוגרמים שצריכים לרדת ירדו .

אל תחכו להיות רזים ,בשביל להתחיל לאהוב את עצמכם ובשביל שיאהבו ויקבלו אתכם,  תתחילו לאהוב את עצמכם כמו שאתם והשאר כבר יתרחש.

ואני ?? אני כבר  לומדת לאט לאט לשמוע את המחמאות ולהאמין שאני מספיק ראויה להם מבלי לחכות לאבל .

ויחד עם זאת, לפעמים אני עדין מחפשת לראות  ולהיות בטוחה אם זה נאמר לי.

נמצאת כאן עבורכם, עבור כל אחד ואחד מכם שרוצה  לראות את עצמו  במרכז, במקום המספר שעל המאזנים, ושרוצה שיסתכלו עליו ולא המשקל שלו ,שרוצה ללמוד לאהוב את עצמו ולהאמין שהוא ראוי .  זה אפשרי  מבטיחה .

מבטיחה לתת לכם לפחות 2 מילים טובות בלי אבל ולעשות שיהיה לכם טוב.

 

 

לא שמנה אבל מבינה – כותבת מהלב

שואלים אותי לפעמים, איך אני יכולה להבין אתכם המנותחים, אם לא הייתי אף פעם שמנה או לא עברתי ניתוח בעצמי? אם לא סבלתי כמו שאתם סבלתם? ואני תמיד מספרת לכם על כל הניסיון והידע, שלמדתי וצברתי במהלך השנים בטיפול התזונתי ההתנהגותי וגם הרגשי במנותחים. היום אני רוצה לענות לכם על השאלה הזו מכיוון קצת אחר… אישי יותר. אני רוצה לספר לכם קצת על הילדות שלי..

לא, לא הייתי ילדה שמנה במיוחד (גם לא רזה אגב). לא סבלתי מהשמנה, אבל סבלתי!
הרבה סיבות אחרות מובנות לי היום יותר או פחות, גרמו לי להיות ילדה לא מקובלת. ילדה דחויה ואולי אפילו ילדה שעברה התעללות רגשית וחברתית מצד הילדים האחרים. אפשר לומר היום בהסתכלות אמיצה לאחור שהייתי בודדה מאד לבד בעולם.

בבית הספר ישבתי תמיד לבד בשולחן. כשהיינו יוצאים מהכיתה או מהצופים לטיולים.. זה היה הכי עצוב .. הייתי יושבת לבד באוטובוס וגם לבד באוהל או בחדרים. אף אחד לא האמין בי (ככה חשבתי אז, היום אני יודעת אחרת), אף אחד לא רצה בי אף אחד לא ממש הקשיב לי.

גם בבית נחשבתי ל”ילדה הקשה”, הבעייתית, המורדת, זו שתמיד אמרו שיש לה פוטנציאל אבל…..
בגיל 16, בתוך כל הבלגן והקושי הזה של ההתבגרות, אמא שלי נפטרה. אבא היה עסוק בלנהל את הבית עם 4 הילדים שנשארו בו ולהשתקם בעצמו, הוא לא היה איש של דיבורים אלה מעשים המסר היה ממשיכים הלאה והמשכנו. ואני? המשכתי בעיקר להיות לבד, עוד יותר לבד בעולם, והפעם גם עם הרבה כעס על אמא שלי ועל העולם שעזב אותי ככה לבד.

כל הזמן ניסיתי להיות מקובלת חלק מהחברה: למדתי גיטרה, הייתי בצופים, התגייסתי לנחל שזה הכי ביחד, אבל ככל שיותר רציתי, ככל שיותר ניסיתי, נשארתי לבד. לבד בשולחן ,לבד, באוטובוס, לבד בחדר, לבד!!!

וכשהשתחררתי? כשכולם עבדו ונסעו לחול, אני שלא האמנתי שמגיע לי לנסוע לטיול בחו”ל, גם לא האמנתי שאצליח להרוויח בשביל זה, ובכלל עם מי אסע? נשארתי שוב לבד. החלטתי ללכת ללמוד, בזה הייתי טובה.
בחרתי ללמוד תזונה, לא מהמקום של התעסקות עם הגוף או המשקל אלא מהמקום של לעזור לאנשים, רצון שהיה בי אז אבל עדין לא קושר למה שעברתי בעצמי.

וכשסיימתי ללמוד? למרות הציונים הגבוהים וההתלהבות מצידי למצוא עבודה,. גם כאן הרגשתי לא מספיק טובה לא מוצלחת לא יכולה .

אבל אז… אז איפשהו בין גיל 30 ל 40 כשאני אמא ל 2 ילדים החלטתי לעשות עבודה רגשית עם עצמי. עברתי טיפול שבמהלכו למדתי להיפרד מהילדה ההיא , מהילדה הבודדה הלא אהובה , אבל בעיקר מהילדה שלא אהבה את עצמה, שכעסה על עצמה, שלא הקשיבה לעצמה , שלא הבינה את עצמה, והכי לא האמינה בעצמה והרגישה תמיד לא מספיק טובה .

ברגע שהצלחתי לשחרר את אותה ילדה, ברגע שלמדתי לאהוב להבין להקשיב לקבל ולהאמין בעצמי , אך בעיקר לסלוח לאחרים ולעצמי, החלו הדברים להשתנות ועברתי מהפך בחיי. הכל השתנה.

מצאתי את העבודה שאני עושה היום כל כך נהנית ואוהבת אותה, מצאתי חברים, פרחתי עסקית וכלכלית , ואפילו החיים המשפחתיים והאישיים השתנו, הפכתי לאישה אחרת, שמחה יותר אופטימית יותר חיובית ומאושרת יותר, אהובה ומקובלת ומוקפת בחברים ואנשים שמעריכים מפרגנים ואוהבים.

בזכות כל מה שעברתי הפכתי לדיאטנית אחרת טובה יותר. למעשה אני היום הרבה יותר מדיאטנית, אני מטפלת, מעצימה אנשים לשינוי בחייהם, שינוי אמיתי כזה שישמר לתמיד, שינוי לא רק חיצוני במשקל ובגוף, אלא במהות החיים שלכם והיחס שלכם לעצמכם.
היום אני מבינה שלא סתם בחרתי במקצוע הזה ובעיקר בעיסוק עם אנשים שסובלים מהשמנה קיצונית בכלל ועם אלה שעוברים ניתוחים בריאטריים בפרט.
אני שהייתי בודדה ודחויה כל ילדותי, וגם בחלק מחיי הבוגרים ,אך הצלחתי לצאת מהמקום הזה בחיי ולמלא אותו בהרבה חברים אנשים אוהבים אך בעיקר באהבה והערכה עצמית שלי כלפי עצמי, חשה שליחות לאפשר לכם המטופלים שלי לעשות את אותו הדבר בחייכם שלכם .

נכון אני דיאטנית , אבל מעבר לשקילות (לא תמיד) ולתפריטים (ממש לא תמיד) ולהגיד מה נכון לאכול ומה לא (הכי לא תמיד) עיקר הטיפול שלי היום, מתמקד בלאפשר לכם לעשות את השינוי האמיתי בחייכם שהוא הרבה מעבר לקלוריות אוכל ומשקל, לאפשר לכם לעשות את השינוי שאני עשיתי.

המטרה שלי היא, לאפשר לכם הסתכל על הטוב שקים אצלכם גם אם אתם לא רואים אותו וממנו לצמוח לעוד טוב , לאפשר לכם לפרגן וגם לסלוח לעצמכם במקום לכעוס ולהלקות את עצמכם על העבר שלכם, לאפשר לכם להיות גאים בעצמכם ולהרים ראש על מי ומה שאתם במקום להתבייש במצב אליו הגעתם , לאפשר לכם גם לקבל ולחיות עם הפגמים שקיימים בכל אחד מאיתנו כי אין אדם מושלם, לאפשר לכם לראות את היש וממנו לעשות עוד הרבה יש ולא את האין, כי אני מאמינה שרק מהמקום הזה אפשר באמת להצליח.

היום אני בעיקר מקשיבה לכם כדי שתלמדו להקשיב לעצמכם, מקבלת אתכם כדי שתלמדו לקבל את עצמכם, מבינה אתכם כדי שתוכלו להבין את עצמכם, סולחת לכם ויחד עם זאת דורשת מכם כדי שתוכלו לסלוח וגם לדרוש יותר מעצמכם ,ובעיקר מאמינה בכם ומאפשרת לכם להאמין בעצמכם.

אז נכון לא הייתי שמנה ולא עברתי ניתוח, ויחד עם זה ,כל מה שעברתי וחשפתי לפניכם כאן יחד עם הלימודים הידע הניסיון והכישרון ומי שאני מאפשרים לי להבין ולטפל בכם הכי טוב שאפשר, להיות אנשים מאושרים מרוצים אוהבים ואהובים יותר בעיקר על עצמכם , כי רק זה מה שיאפשר לכם- לא רק לרדת במשקל בשנה הראשונה שלאחר הניתוח, אלא לשמור עליו לאורך זמן.

והרי זה מה שכולכם בעצם רוצים, לא ?

ענבר ויטנברג דיאטנית קלינית בריאטרית

https://www.facebook.com/inbardiet/?pnref=lhc