ביום חמישי האחרון השתתפתי בשיעור אימפרוביזציה בסטודיו תמרה רחובות – מחול, תנועה ויוגה עם מורן זילברברג המדהימה והמיוחדת. אני רוצה לשתף על התרגיל מהשיעור של מורן:

באמצע הסטודיו מקימים מעגל באמצעות סרטים ועכשיו הסטודיו מחולק לשני אזורים: בתוך המעגל ומחוצה לו. לפי החוקים מי שמחליט לרקוד מחוץ למעגל רוקד עם עצמו, לבדו, בלי מחויבות לאף אחד אחר, באיזה צורה שהוא רוצה לרקוד ואלה שרוקדים בתוך המעגל הם מוגדרים כקבוצה אך הם לא חייבים לרקוד ממש יחד או לגעת זה בזה, הקבוצה צריכה לרקוד במודעות אחד לשני ובמודעות לכך שהם קבוצה.

בכל רגע נתון כל אחד יכול לבחור אם הוא רוקד מחוץ למעגל או בתוכו.

התרגיל הזה ריגש אותי מאוד והעלה בי שתי תובנות חשובות, מרגשות ועמוקות מאוד, תובנות אלו חלקתי ושיתפתי עם חברי השיעור כאשר ניתנה לנו האפשרות לשוחח בסופו, והנה הן:

1. לכל אדם ניתנת זכות הבחירה: כביכול זכות זו אמורה להיות מאוד ברורה ולגיטימית, אולם לאור מאורעות השנה האחרונה זה כבר ממש לא מובן מאליו, ובימים בהם 115 איש עדיין משוללי זכות בחירה לגמרי – האפשרות הזו לבחור ולהחליט בכל רגע נתון היכן אני במעגל והאם אני אדון לעצמי או חלק מקבוצה היא מיוחדת, מרגשת ומעצימה.

2. ההקשר המשתנה של מושגים הברורים ביחד ולחוד: כילדה וגם כנערה הייתי רוב הזמן לבד וכל עיסוקיי והמאמצים אשר השקעתי היו לשם ניסיון למצוא שייכות לחברה מסוימת , להיות חלק מקבוצה, להיות עם אנשים ביחד. להיות לבד היה עבורי פוגע, מעליב, מעציה, מכעיס, מפחיד ומקשה. היום, 30-40 שנה אחרי, בהיותי בת זוג, אמא, דיאטנית בכללית, חברה של… ועוד ועוד אני רוב הזמן חלק מקבוצה כלשהי, חלק ממשפחה גרעינית או מורחבת, חלק מצוות, חלק ממרפאה, חלק מקבוצת חברות, חלק מקבוצה בשיעור ריקוד וכן הלאה. פתאום דווקא ההזדמנות להיות רגע לבד, עם עצמי, אדון לעצמי, לתנועות, לבחירותיי -נראה לי מעצים, מחזק, מרגיע ומשמח בשונה מאשר בעבר. הקשרים אמרנו?

אז מה איתכם? מתי אתם אוהבים ושמחים להיות חלק מקבוצה? ומתי אתם אוהבים להיות אדון לעצמכם? והאם זכות הבחירה ניתנת לכם?