טו בשבט הגיע, חג לאילנות?? או בעצם חג הפירות היבשים??

 

בשבוע האחרון התלוננה בפני מטופלת שהיה לה קשה לשמור לאחרונה בגלל החגים

אילו חגים התפלאתי כי הדבר הראשון שעלה לי בראש למשמע המילה חגים זה ראש השנה או פסח  וזה כבר היה ממזמן.

"חנוכה" היא אמרה לי. "חנוכה כבר היה לפני חודשיים אמרתי "כן אבל אצלי זה נמשך הרבה זמן כי יש ילדים והבית היה מלא בממתקים מדמי חנוכה".

אז כן, אצלינו בארץ  הקטע הקולינרי של החגים תפס ממזמן פרופרציה הרבה יותר גדולה ממה שהוא אמור לתפוס ונראה שהחג הפך רק לכל מה שקשור בעניני אוכל ואכילה, אך מעבר לזה אחת הבעיות הגדולות היא שמבחינת האוכל ובמיוחד זה שנמצא בחנויות החגים מתחילים חודש לפני ונמשכים חודש אחרי.

לא הספקנו לסיים לבלוע את מתקפת הסופגניות שנפלה עלינו והנה כבר אנחנו מותקפים בפירות יבשים יחד עם אזני המן וכשאלו יפרדו ממנו תגעה המצות ואז הבשר על האש והמרשמלו.

אם מסתכלים לפי האוכל שתופס את מדפי המרכולים בעצם יש לנו חג אחד ארוך .

ואם בחגים עסקינן אז טו בשבט אמנם היה בשבת האחרונה אבל כאמור כל מה שאכתוב כאן הוא רלוונטי כי אני מניחה שהפירות היבשים ימשיכו לככב  בחנויות יוד מספר שבועות ובוודאי אצליכם בבית המלאים עדן קיימים והמזווה שופע באריזות החג המרהיבות שקבלתם ממקומות העבודה או חברים או שקניתם בעצמכם.

אז הנה כמה עובדות חשובות לגבי פירות יבשים ואכילתם:

  1. מישהו כאן התבלבל: למעשה פירות יבשים אינם הסמל האמיתי של החג. מדובר בחג האילנות ולכן הסמלים האמיתיים הם פירות העצים כלומר הפרי הטרי וממש לא הפרי היבש.
  2. פירות יבשים בניגוד לדעה הרווחת אינם מזון בריאות:  הם למעשה פירות שהוצאו מהם כל הנולים ואנחנו מקבלים מנה מרוכזת של סוכר בנפח מזון הרבה יותר קטן. נכון מדובר בסוכר הפרי ועדין סוכר לכל דבר שהשפעתו על רמות סוכר בדם על רמות שומנים בדם על תחושות רעב ושובע  ועל שאר המטבוליזים בגוף אינו שונה בהרבה מזה של הסוכר הלבן שאנחנו כל כך מודעים לנזקיו. אגב גם בעניין בריאות השיניים השפעת סוכר הפרי דומה מאד לזה של הסוכר הלבן .
  3. תכולת ויטמינים נמוכה– בתהליך היבוש למעשה יש אבדן של חלק גדול מהויטמינים בפירות בהשוואה לתכולה בפרי טרי, עוד משהו שחשוב לזכור.
  4. קטנים וממזרים– הגודל הקטן והמעבר המהיר והקל שלהם במערכת העיכול הופך אותם  לסוג של חטיף/ ממתק. גם מנותחים  לפחות בשלבים יותר מאוחרים לאחר הניתוח יכולים לאכול מהם לא מעט בהשוואה לפרי טרי כמו תפוח או אגס. בשל תכולת הסוכר הגבוהה הם מעוררים תחושת רעב גדולה ומהירה יותר מאשר אכילת פירות טריים.
  5. לא רק פרי – מסתבר שבתהליך היבוש של הפירות מוסיפים כל מיני חומרים כמו גופרית למשל שהם ממש לא בריאים לנו. כלומר כשאנחנו אוכלים פרי יבש אנחנו לא אוכלים רק פרי טבעי אלה עוד כל מיני חומרים כימים שלא ממש תכננו להכניס לגופינו.

 

אז מה עושים?

 

כמו בכל מזון גם כאן אני לא בעד להימנע בוודאי לא אם אתם אוהבים פירות יבשים. אך כן מומלץ  להקפיד על מספר כללים:

  1. להתייחס לפירות יבשים כמו אל ממתק / חטיף ובהתאם לכך להגביל את הכמות שאתם אוכלים ואת התדירות. זכרו 2 יחידות פרי יבש = מנת פרי כמו תפוח אחד אגס אחד אפרסק אחד וכו.
  2. להעדיף ברוב הפעמים פירות טריים ולהגביל את צריכת הפירות היבשים לחג או כאשר אתם מחפשים משהו מתוק.
  3. לשלב אותם עם 5-7 שקדים או חצאי אגוזי מלך. שילוב זה מאט את קצב שחרור הסוכר לדם ומעלה את תחושת השובע .
  4. אם אוכלים לאכול כארוחת בינים ולא חופשי .
  5. מומלץ לצרוך אותם במיוחד תמרים כחצי שעה פני פעילות גופנית אירובית נמרצת אז יש צורך דווקא בסוכר זמין.
  6. במידה ורמות הסוכר או הטריגלצרדים אצלכם בדם גבוהות או במידה ואתם סובלים מכבד שומני המעיטו בצריכתם.
  7. אכלו לאט ליד שולחן עם לעיסה טובה בצלחת אישית ולא על הדרך
  8. הפחיתו זמינות. אם קבלתם או קניתם עכשיו מגשים גדולים, שימו בארון סגור ולא בתפזורת על השולחן או השיש .
  9. במקום לאכול אותם חופשי בכל שעה ביום ניתן לשלב אותם בבשולים של בשר עוף דגים אורז וכו בכמויות קטנות .
  10. העדיפו פירות יבשים אורגניים אותם תקנו במקומות מוכרים למכירת מזון אורני. כדאי לבדוק את התכולה על השקית ולראות שיש רק פרי ולא תוספים. במידה ואתם אינכם בטוחים באמינות המקום המוכר המנעו מקניה בתפזורת אז אין סימום תזונתי וקשה מאד לדעת מה יש במוצר שקניתם.

פירות יבשים אורגניים אמיתים שלא עברו תהליכים של הוספת חומרים למינהם הם לרוב בצבע חום עד שחור, מקומטים ומכווצ'צים וקטנים והרבה פחות יפים חלקים וזוהרים מאלה שאנחנו רגילים לראות בסופר .

 

חג טוב בשבט שמח

 

ענבר ויטנברג, דיאטנית בריאטרית

איך בוחרים דיאטנית בריאטרית?

הידעתם?? אחד הגורמים החשובים ביותר להצלחה ארוכת טווח אחרי ניתוח  קיצור קיבה, כלומר להצלחה לא רק לרדת במשקל אלא גם לשמור עליו, זה ליווי תזונתי ורגשי על ידי אנשי מקצוע.

לא פעם אני שומעת ממנותחים שהם הולכים לדיאטנית אבל לא ממש מרוצים מהליווי, מכל מיני סיבות. לפעמים התדירות של המפגשים נמוכה מידי, או שהמפגשים קצרים מידי, או שאתם לא מרגישים שממש מבינים אתכם או עונים לכם על הצפיות.

הרבה פעמים  אתם מתייעצים איתי איזו דיאטנית לבחור: האם חייב שתהיה בריאטרית? או אולי בכלל דיאטנית שמטפלת בגישות שאינן דיאטה? או אולי דיאטנית רגילה בקופה מספיק …

אז במיוחד בשבילכם קיבצתי את העקרונות החשובים בבחירת דיאטנית מתאימה לאנשים לפני ואחרי ניתוחים בריאטרים ובאמת שפחות חשוב הכינוי אלה הכישורים הניסיון ומה שקורה בפועל :

  1. דיאטנית שמכירה ובקיאה בכל סוגי הניתוחים ביתרונות ובחסרונות של כל אחד מהם ותדע לעזור לכם בבחירת הניתוח שהכי מתאיםלכם .
  2. כזו שמכירה הרבה מנתחים גם בפרטי וגם בציבורי ותוכל להפנות אתכם למי שהכי מתאים לכם בהתאם לצרכים האישים שלכם.
  3. בעלת נסיון וותק מול מנותחים מכל סוגי הניתוחים כזו שטיפלה גם מנותחים של 5 ויותר שנים ומכירה את ההשלכות ארוכות הטווח של הניתוחים .
  4. בעלת חשיבה מחוץ לקופסא – כזו שיודעת להתאים לכם את הטיפול האישי בהתאם לקצב ההתקדמות שלכם בהתאם לקשיים ובהתאם לסגר היום ולאהבות שלכם.
  5. כזו ששמה דגש על ההתנהלות שינוי ההרגלים והחשיבה ולא על המשקל.
  6. כזו שמשלבת גישות תזונתיות עם ידע בריאטרי וכן גישות לטיפול בחלק הרגשי של האכילה ( CBT/ NLP /  אימון/ פסיכוטרפיה / גשטאלט / פסיכודרמה / מיינדפולנס ועוד).
  7. זמינה ונגישה. תדירות של ביקורים לפחות אחת לשבועיים שלושה בהתחלה. כזו שיש לכם אפשרות לדבר איתה גם מחוץ לשעות הפגישות במידה ויש צורך.
  8. מישהי שמתאימה לכם אנרגתית, משדרת אתכם על אותו גל, אמפתית מבינה והכי חשוב מצליחה להניע אתכם לשינוי עם מינימום התנגדות מצדכן. אחת שאתם מתחברים אליה בלי הרבה מאמץ.

אז קדימה חפשו את האחת/ האחד המתאים/ה לכם.

כמו שאימי זיכרונה לברכה הייתה נוהגת לומר: לכל סיר יש מכסה, ואני באמת באמת מאמינה בכך .

ועוד משהו- אם יש ספק אין ספק. מגיע לכם את הכי טוב שיש אז חפשו אותו .

שיהיה המון בהצלחה .

 

ענבר ויטנברג, דיאטנית בריאטרית

 

לא שמנה אבל מבינה – כותבת מהלב

שואלים אותי לפעמים, איך אני יכולה להבין אתכם המנותחים, אם לא הייתי אף פעם שמנה או לא עברתי ניתוח בעצמי? אם לא סבלתי כמו שאתם סבלתם? ואני תמיד מספרת לכם על כל הניסיון והידע, שלמדתי וצברתי במהלך השנים בטיפול התזונתי ההתנהגותי וגם הרגשי במנותחים. היום אני רוצה לענות לכם על השאלה הזו מכיוון קצת אחר… אישי יותר. אני רוצה לספר לכם קצת על הילדות שלי..

לא, לא הייתי ילדה שמנה במיוחד (גם לא רזה אגב). לא סבלתי מהשמנה, אבל סבלתי!
הרבה סיבות אחרות מובנות לי היום יותר או פחות, גרמו לי להיות ילדה לא מקובלת. ילדה דחויה ואולי אפילו ילדה שעברה התעללות רגשית וחברתית מצד הילדים האחרים. אפשר לומר היום בהסתכלות אמיצה לאחור שהייתי בודדה מאד לבד בעולם.

בבית הספר ישבתי תמיד לבד בשולחן. כשהיינו יוצאים מהכיתה או מהצופים לטיולים.. זה היה הכי עצוב .. הייתי יושבת לבד באוטובוס וגם לבד באוהל או בחדרים. אף אחד לא האמין בי (ככה חשבתי אז, היום אני יודעת אחרת), אף אחד לא רצה בי אף אחד לא ממש הקשיב לי.

גם בבית נחשבתי ל”ילדה הקשה”, הבעייתית, המורדת, זו שתמיד אמרו שיש לה פוטנציאל אבל…..
בגיל 16, בתוך כל הבלגן והקושי הזה של ההתבגרות, אמא שלי נפטרה. אבא היה עסוק בלנהל את הבית עם 4 הילדים שנשארו בו ולהשתקם בעצמו, הוא לא היה איש של דיבורים אלה מעשים המסר היה ממשיכים הלאה והמשכנו. ואני? המשכתי בעיקר להיות לבד, עוד יותר לבד בעולם, והפעם גם עם הרבה כעס על אמא שלי ועל העולם שעזב אותי ככה לבד.

כל הזמן ניסיתי להיות מקובלת חלק מהחברה: למדתי גיטרה, הייתי בצופים, התגייסתי לנחל שזה הכי ביחד, אבל ככל שיותר רציתי, ככל שיותר ניסיתי, נשארתי לבד. לבד בשולחן ,לבד, באוטובוס, לבד בחדר, לבד!!!

וכשהשתחררתי? כשכולם עבדו ונסעו לחול, אני שלא האמנתי שמגיע לי לנסוע לטיול בחו”ל, גם לא האמנתי שאצליח להרוויח בשביל זה, ובכלל עם מי אסע? נשארתי שוב לבד. החלטתי ללכת ללמוד, בזה הייתי טובה.
בחרתי ללמוד תזונה, לא מהמקום של התעסקות עם הגוף או המשקל אלא מהמקום של לעזור לאנשים, רצון שהיה בי אז אבל עדין לא קושר למה שעברתי בעצמי.

וכשסיימתי ללמוד? למרות הציונים הגבוהים וההתלהבות מצידי למצוא עבודה,. גם כאן הרגשתי לא מספיק טובה לא מוצלחת לא יכולה .

אבל אז… אז איפשהו בין גיל 30 ל 40 כשאני אמא ל 2 ילדים החלטתי לעשות עבודה רגשית עם עצמי. עברתי טיפול שבמהלכו למדתי להיפרד מהילדה ההיא , מהילדה הבודדה הלא אהובה , אבל בעיקר מהילדה שלא אהבה את עצמה, שכעסה על עצמה, שלא הקשיבה לעצמה , שלא הבינה את עצמה, והכי לא האמינה בעצמה והרגישה תמיד לא מספיק טובה .

ברגע שהצלחתי לשחרר את אותה ילדה, ברגע שלמדתי לאהוב להבין להקשיב לקבל ולהאמין בעצמי , אך בעיקר לסלוח לאחרים ולעצמי, החלו הדברים להשתנות ועברתי מהפך בחיי. הכל השתנה.

מצאתי את העבודה שאני עושה היום כל כך נהנית ואוהבת אותה, מצאתי חברים, פרחתי עסקית וכלכלית , ואפילו החיים המשפחתיים והאישיים השתנו, הפכתי לאישה אחרת, שמחה יותר אופטימית יותר חיובית ומאושרת יותר, אהובה ומקובלת ומוקפת בחברים ואנשים שמעריכים מפרגנים ואוהבים.

בזכות כל מה שעברתי הפכתי לדיאטנית אחרת טובה יותר. למעשה אני היום הרבה יותר מדיאטנית, אני מטפלת, מעצימה אנשים לשינוי בחייהם, שינוי אמיתי כזה שישמר לתמיד, שינוי לא רק חיצוני במשקל ובגוף, אלא במהות החיים שלכם והיחס שלכם לעצמכם.
היום אני מבינה שלא סתם בחרתי במקצוע הזה ובעיקר בעיסוק עם אנשים שסובלים מהשמנה קיצונית בכלל ועם אלה שעוברים ניתוחים בריאטריים בפרט.
אני שהייתי בודדה ודחויה כל ילדותי, וגם בחלק מחיי הבוגרים ,אך הצלחתי לצאת מהמקום הזה בחיי ולמלא אותו בהרבה חברים אנשים אוהבים אך בעיקר באהבה והערכה עצמית שלי כלפי עצמי, חשה שליחות לאפשר לכם המטופלים שלי לעשות את אותו הדבר בחייכם שלכם .

נכון אני דיאטנית , אבל מעבר לשקילות (לא תמיד) ולתפריטים (ממש לא תמיד) ולהגיד מה נכון לאכול ומה לא (הכי לא תמיד) עיקר הטיפול שלי היום, מתמקד בלאפשר לכם לעשות את השינוי האמיתי בחייכם שהוא הרבה מעבר לקלוריות אוכל ומשקל, לאפשר לכם לעשות את השינוי שאני עשיתי.

המטרה שלי היא, לאפשר לכם הסתכל על הטוב שקים אצלכם גם אם אתם לא רואים אותו וממנו לצמוח לעוד טוב , לאפשר לכם לפרגן וגם לסלוח לעצמכם במקום לכעוס ולהלקות את עצמכם על העבר שלכם, לאפשר לכם להיות גאים בעצמכם ולהרים ראש על מי ומה שאתם במקום להתבייש במצב אליו הגעתם , לאפשר לכם גם לקבל ולחיות עם הפגמים שקיימים בכל אחד מאיתנו כי אין אדם מושלם, לאפשר לכם לראות את היש וממנו לעשות עוד הרבה יש ולא את האין, כי אני מאמינה שרק מהמקום הזה אפשר באמת להצליח.

היום אני בעיקר מקשיבה לכם כדי שתלמדו להקשיב לעצמכם, מקבלת אתכם כדי שתלמדו לקבל את עצמכם, מבינה אתכם כדי שתוכלו להבין את עצמכם, סולחת לכם ויחד עם זאת דורשת מכם כדי שתוכלו לסלוח וגם לדרוש יותר מעצמכם ,ובעיקר מאמינה בכם ומאפשרת לכם להאמין בעצמכם.

אז נכון לא הייתי שמנה ולא עברתי ניתוח, ויחד עם זה ,כל מה שעברתי וחשפתי לפניכם כאן יחד עם הלימודים הידע הניסיון והכישרון ומי שאני מאפשרים לי להבין ולטפל בכם הכי טוב שאפשר, להיות אנשים מאושרים מרוצים אוהבים ואהובים יותר בעיקר על עצמכם , כי רק זה מה שיאפשר לכם- לא רק לרדת במשקל בשנה הראשונה שלאחר הניתוח, אלא לשמור עליו לאורך זמן.

והרי זה מה שכולכם בעצם רוצים, לא ?

ענבר ויטנברג דיאטנית קלינית בריאטרית

https://www.facebook.com/inbardiet/?pnref=lhc

איך בוחרים ניתוח בריאטרי (קיצור קיבה)?

כולם מכירים אותם כניתוח לקיצור קיבה אבל ניתוחים בריאטריים הם למעשה שלושה ניתוחים שונים, כאשר לכל אחד יתרונות וחסרונות משלו וקהל היעד המתאים לו.
מהם היתרונות והחסרונות שלכל אחד מהם ואיך לבחור נכון?
על כל זה עניתי בכתבה ל-YNET, להמשך קריאה לחץ כאן

הצד הפחות זוהר של ניתוחים בריאטרים

ההבטחות וסיפורי ההצלחה גורמים לנו לחשוב שמנותחי קיצור קיבה גילו את הסוד. הקילוגרמים עפים מהם והם נכנסים לבגדים ששמרו מאז התיכון.
אבל לצערנו ניתוחים בריאטרים יכולים להוביל לקיצוניות ההפוכה, הקושי באכילה גורם להימנעות מאוכל וירידה קיצונית במשקל.
מצב שבו מפסיקים לאכול כמעט כליל, או מאכילה של מזונות רבים ויורדים ירידה קיצונית ומהירה במשקל, הוא מצב מסוכן לא פחות מההשמנה הקיצונית שהביאה לניתוח.

תארתי את התופעה ואת הפתרונות בכתבה שלי ב BEOK – לחץ כאן להמשך קריאה

ניתוח קיצור קיבה מצריך ליווי דיאטנית

רובכם כבר יודעים
אף אחד מהניתוחים הקיימים כיום, אינו מהווה פתרון קסם לירידה  במשקל, וכדי למקסם את תוצאות הניתוח ובעיקר כדי לשמור עליהן לאורך זמן, יש צורך גם בשינוי ההרגלים התזונתיים והחשיבה שהובילו מראש להשמנה.
מהו המעקב הטרום ניתוחי?
מה כולל המפגש המקדים?
למה נדרש מעקב אחרי הניתוח?
ומה הסטטיסטיקות מנבאות? כל זה במאמר שלי ב food dictionary

להמשך קריאה לחץ פה

ארוחות קטנות כל 3 שעות- האמנם?

האם כדי להיות רזים באמת חייבים לאכול כל 3 שעות? והאם אכילה כל 3 שעות מבטיחה לנו שנרזה?
האם זו באמת הדרך הנכונה לרדת במשקל וגם לשמור עליו לאורך זמן?
למה בעצם להימנע מרעב ולהימנע מהאינסטינקט הבריא שכל ילד נולד איתו המסמן לנו מתי צריכים לאכול ומתי לא?
למה להרוס את מנגנון ההקשבה לגוף וזיהוי הרעב והשובע ולהחליף אותו באכילה אוטומטית הנשמעת להוראות חיצוניות ?
זה בכלל משביע?
ומה המשמעות מבחינה רגשית והתנהגותית?
על כל שאלות אלו עניתי בכתבה הנ"ל ל-YNET וגם המלצה שלי איך לאכול ומתי.
להמשך קריאה לחץ פה

היתרונות והחסרונות של ניתוח קיצור קיבה

 קצור קיבה האם קיצור דרך ? – כתבה שהייתי שותפה לכתיבתה ופורסמה במעריב 

כולם מחפשים קיצורי דרך בימינו

להתעשר, להתפרסם, לעקוף את הפקקים, להצליח וכן, גם לרזות.

רבים עסוקים במראה ובמשקל אך עבור אלו שבמשקל רב מוצאים עצמם מול דרך ארוכה ומפותלת ובוחנים את האפשרות להצליח לרזות משמעותית בעזרת ניתוח קיצור קיבה.

האם זה קיצור הדרך האולטימטיבי?

האם הפתרון הוא ניתוח ואז כל הצרות מאחורינו?

בכתבה הנ"ל אני סוקרת את הניתוחים השונים ואת המשמעויות שלהם.

להמשך קריאה וגם טיפים איך לשפר את סיכויי ההצלחה של הניתוח הבריאטרי

למה ניתוח קיצור קיבה?

כשאני מספרת לאנשים שאני דיאטנית שמלווה מנותחי קיצורי קיבה  אני פוגשת לרוב שאלות די דומות. האמירה שעולה לרוב היא: “למה צריך ניתוח, שיסגרו את הפה  וזהו” או אמירה אחרת: ”הרי גם אחרי הניתוח הם צריכים לעשות דיאטה אז שיעשו במקום”. גם מנותחים לא מעטים שאני פוגשת, במיוחד בחודשים הראשונים שלאחר הניתוח, מרכינים את ראשם, כאילו מתביישים בכך שנאלצו לעבור את הניתוח,  מרגישים לא בנוח לזקוף לזכותם את הירידה במשקל בטענה שזה בזכות הניתוח ולא בזכותם.  גם לאלה וגם לאלה אני רוצה לענות  על ידי סיפור של חוויה אישית שעברתי.

מדובר בלפני קצת יותר מחמש עשרה שנה, אחרי לידת בני הבכור שנולד בניתוח חרום. אחרי הלידה הריצו אותנו בין רופאים  ובדיקות רבות. 3 חודשים אחרי הלידה, כאשר הסתבר שהתינוק בריא והכל תקין, נסענו לאילת ואני שעד אז תפקדתי בכל המרץ קרסתי. לא להצלחתי לישון ונכנסתי לחרדות קשות. כשהגענו לפסיכיאטרית, היא אבחנה שאני עוברת דכאון אחרי לידה והמליצה לי לקחת טיפול תרופתי. אני שתמיד הייתי חזקה והתמודדתי עם הכל בעצמי התקשיתי לקבל את רוע הגזרה שעלי לקחת תרופה  כדי להרגיש טוב. "אני יכולה לבד אמרתי”. אכן, התאמצתי מאד להרגיש טוב אבל ככל  שהתאמצתי יותר כך הרגשתי פחות טוב.   כשסיפרתי לפסיכולוגית את החשש שלי לקחת טיפול תרופתי  היא אמרה לי משפט שאזכור כל חיי: ”את צריכה עכשיו לטפס על הר גבוה מאד… יש לך אפשרות לטפס לבד, ויש לך אפשרות להיעזר בחבל. מה את מעדיפה?

לעתים אנחנו מגיעים  לתחתית בור עמוק ורוצים לצאת ממנו החוצה. אנחנו מנסים לבד אבל הקירות חלקים אנחנו עולים קצת ונופלים מנסים שוב ושוב נופלים וכל פעם מתעייפים יותר. אם רק יגישו לנו חבל לעזרה… יהיה לנו קל יותר לטפס. אז מדוע שנסרב לחבל הזה?   החבל הזה זוהי אותה תרופה שהציעו לי כנגד הדיכאון וזהו הניתוח בשביל האנשים הסובלים מהשמנה קיצונית.  החבל לבד אינו מספיק, אי אפשר להוציא אותנו מהבור רק ע”י החבל. אנחנו צריכים לעזור למי שנתן לנו את החבל. אנחנו צריכים להחזיק בו חזק ולטפס גם בעצמינו.

ניתוח בריאטרי אינו קסם. כדי לשמור על התוצאות שלו חייבים לשנות הרגלים וחשיבה. יחד עם זאת, זהו כלי עזר, חבל הצלה שנותן גם למי שניסה הכל ולא הצליח את הסיכוי להיות במשקל תקין ובריא.  לכן אל לנו לפסול אותו או לזלזל בו. מי שעבר ניתוח כזה  מגיע לו להרים ראש ולהיות גאה על כך שלא התייאש ועדין נלחם על הזכות להיות בריא.

ובקשר אלי אני השתכנעתי, לקחתי את הטיפול שהוצע לי ודי מהר חזרתי להרגיש טוב ולתפקד בשיא המרץ כמו קודם. היום אני מרגישה מצויין, אני אימא ל 3 ילדים מקסימים ובריאים וחזקה מספיק כדי להגיש לכם את החבל שאתם זקוקים לו.

נמצאת כאן עבורכם

ענבר ויטנברג דיאטנית קלינית בריאטרית

inbarw69@gmail.com

https://www.facebook.com/inbardiet?ref=hl