חג חנוכה שעומד להסתיים בימים אלו ידע כחג הניסים , לעומת זאת ירידה במשקל ,בשונה ממה שחושבים לא מעט רופאי משפחה, מנתחים בריאטרים וגם לצערי מטופלים  היא תהליך לא קצר הדורש שינוים עמוקים פנימיים בחשיבה , כאל שיובילו לשינויים בהתנהגות ולכן כאן אין שום קסם שיעזור.

אחר שלא נמצאו דיאטות או תרופות ותכשירי קסם , הופיעו הניתוחים הבריאטרים, ניתוחים לקיצור קיבה, ואיתם הבשורה שכל כך מייחלים לה , שנמצא הפתרון להשמנה .  ב 2 העשורים האחרונים פרחה מאד תעשיית הניתוחים כשכל עשור הביא איתו ניתוח חדש  שמבטיח את הקסם המיוחל .

אחרי שניתוח הטבעת שהיה נפוץ לפני כ 3 עשורים , התגלה כפחות מוצלח  מבחינת ירידה במשקל ושמירה עליה לאורך זמן , ואפילו כבעייתי מאד עם לא מעט תופעות לואי וצורך בניתוחים חוזרים של הוצאות והחלפות הטבעת ,  הופיע השרוול שהבטיח  את התוצאות המיוחלות  הרזיה בקלות וללא תופעות לואי , ושמירה  לאורך שנים  על המשקל החדש והחליף את הטבעת שהוכרזה ככישלון .

אולם לאחר מספר שנים שבהם בוצע השרוול במסות אדירות ועם תקוות והבטחות גדולות, נתגלה  כי גם הוא לא מביא את הקסם הרצוי , ודווח על לא מעט עליות במשקל של מנותחי שרוול , בעיקר אלה שסמכו על הניתוח ולא ממש עשו שינוי בעצמם.

הקהילה הרפואית המדעית אינה מתייאשת ,וממשיכה לחפש ולהבטיח את פתרון הקסם ,ובעשור האחרון הופיע  ניתוח מיני מעקף , שכל הממליצים עליו מתעקשים להבטיח שהוא הקסם המיוחל , ירידה בקלות ללא תופעות לואי ועם אפשרות לשמירה לאורך זמן .

אולם, כפי שהבנתם , הרזיה היא תהליך מורכב  וגם ניתוח המיני לא הביא איתו את הקסם המובטח. גם כאן מסתבר , שתת הספיגה  שמובטחת ,כזו שמונעת עליה במשקל , אינה זהה אצל כולם ולכן יהיו מנותחים שאם ימשיכו לנשנש, לצרוך כמות מתוקים גדולה ולשתות מתוק יעלו  חזרה , ומצד שני אלה שאצלם כן תתקיים תת ספיגה גדולה , עלולים לסבול מלא מעט תופעות לוואי הקשורות בירידה הגדולה ולעיתים הגדולה במשקל , כמו חוסרים של ויטמינים וחלבון  שיגרמו לירידה בתפקוד הפיזי  עד לנכות של ממש .

אז אחר 3 עשורים שבהם הניתוחים הבריאטרים  מתקיימים כטיפול ראשי להשמנה קיצונית , ניתן להבין שהם בהחלט מהווים כלי עזר לתהליך  , אך רק כלי עזר ולא את הפתרון עצמו כפי שיש הנוטים עדין לחשוב .

אין ספק שהחודשים הראשונים לאחר ביצוע ניתוח בריאטרי ( לא משנה איזה סוג ) יוצרים תחושה שהניתוח הוא אכן פתרון הקסם.

בחודשים הראשונים בגלל העדר רעב וכמויות מאד קטנות לא משנה כלל מה תאכלו מה תשתו ואיך תתנהגו תרדו במשקל, קסם אמרנו ?

אבל בהמשך הקסם הזה פג ואפילו מתפוצץ בפרצוף ומי שלא ניצל את החודשים הראשונים לעשות השינוי בחשיבה , זה שיגרום להצלחה באמת , מוצא את עצמו עולה חזרה במשקל ובוכה על הקסם שאבד.

הקסם הוא בין היתר תחושת השקט שמרגישים , התחושה שפתאום לא חושבים על האוכל לא מתעסקים איתו ואפשר להתנהל איך שבא לנו ולאכול מה שבא לנו מתי שבא לנו ולרדת.

הקסם הזה נמוג בהמשך כשתחושת הרעב חוזרת והכמויות  עולות.

אני נוהגת להשוות את הניתוח לזכייה במיליון דולר . ניתן לבזבז אותו בהימורים ובקניות ולהישאר בחובות ניכרים או לנצל ולהפקיד בבנק השקעות טוב ולהפוך אותם לחמישה מיליון דולר.

אז מסתבר שיש לא מעט עבודה עצמית לעשות בחשיבה בבחירות ובהתנהלות כדי שזה ימשיך לעבוד. רק שינוי חשיבה ויחס לאוכל יעשו את השינוי האמיתי ולשם כך נדרש להשקיע בבנק השקעות טוב שזה אומר ליווי של דיאטנית  בריאטרית מקצועית יחד עם ליווי רגשי .

ולמה ?

כי הנתוח מקטין רעב לתקופה זמנית ומפחית כמויות של אוכל מוצק שניתן לאכול

אבל הוא לא :

יוצר סדר בארוחות

לא משנה את הבחירות

לא מכריח אתכם לאכול ארוחות מסודרות ולא לחטוף קצת כל פעם  ( נהפוך הוא דוקא מעודד לאכל הרבה ארוחות קטנות  )

לא מחייב אתכם לאכול אוכל מוצק ( נהפוך הוא , מקשה על  אכילה של מוצק )

לא מונע מעבר של שתיה מתוקה חטיפים מתוקים ופיצוחים ( נהפוך הוא , מקשה על מעבר מים ומקל על מעבר שתיה מתוקה וחטיפים פיצוחים ומתוקים שעוברים בכל סוגי הניתוח מאד בקלות יחסית )

לא מונע אכילה נשנשנית אכילה רגשית והפרעות אכילה

הוא לא מטפל בבעיות שלכם שמביאות לאכילה לא תקינה

הוא לא מלמד אתכם להתמודד עם בעיות רגשיות עייפות ושעמום שלא על ידי אוכל

אז מסתבר שהניתוח אינו נס

בירידה במשקל אין ניסים

כל המחקרים שבודקים  את ההבדל בטוח הארוך בין מי שעלה חזרה במשקל לבין אלה ששמרו עליו מראים שבניגוד למה שנוטים לחשוב ההבדל אינו קשור לסוג הניתוח , אלה לעשיית השינוי בחשיבה ובהתנהלות ולסגנון ההתנהלות איתו הגיע המטופל לניתוח .

נמצא שההבדל העיקרי, בין מי שעלה למי ששמר על ההישג לאורך זמן , הוא האם המטופל היה בליווי ארוך טווח ( מעבר לחודשים הראשונים) של דיאטנית או לא .

אני נוהגת לדמות  עשיית ניתוח בריאטרי ללא ליווי דיאטנית ,לעליה על הכביש עם רכב ללא רישיון נהיגה , יש סיכוי קטן לשרוד וסיכוי גדול להידרס  וכשנדרסים קשה להתאושש מחדש ואז גם ניתוחים חוזרים פחות יעזרו .

אתם סובלים, או סבלתם מהשמנה קיצונית ? מיציתם את כל הטיפולים האחרים להרזיה והחלטתם להגיע לניתוח בריאטרי? חשוב ביותר לזכור שגם ניתוח בריאטרי אינו קסם אלה רק נקודת התחלה טובה יותר במירוץ. אבל את התהליך עצמו אתם אלה שצריכים לעשות .

מדובר בתהליך שבו אתם משנים את מערכת היחסים שלכם עם האוכל , שבו אתם משפרים  תחומים שונים בחייכם, ולומדים להתמודד עם חוסר שביעות הרצון ממצבכם בהם שלא על ידי אכילה. רק כך ניתן לא רק להרזות אלה לשמור על ההישג לאורך שנים ובשביל זה חשוב ביותר להיות  בליווי תזונתי ורגשי לאורך לפחות  ה 5 שנים הראשונות לאחר הניתוח .

והקסמים ? אותם נשאיר לחג החנוכה ולאגדות .

אין לי מילה רעה אחת לומר על הבחורה המיוחדת והכישרונית הזו. נהפוך הוא, מדובר בבחורה  מוכשרת, מעניינת, רבגונית, צבעונית ומסקרנת, אך בעיקר אמיצה, כריזמטית,  נחושה ודעתנית, שקבלה כנראה  חינוך תמיכה וחיזוקים בלתי פוסקים  מהמשפחה המיוחדת שלה ,מה שבשלוב עם תכונות אופי מולדות , הביא כנראה למי ומה שהיא היום 

מה שמעצבן אותי , מכעיס ובעיקר כואב לי זה כל הטררם  שנוצר סביבה  שעוד לא הצלחתילהבין אם מדובר באשליות, תמימות ,או צביעות .

אני מדברת על כל הפוסטים שעלו בימים האחרונים, בינהם לא אתבייש לומר גם של קולגות שלי שיוצאים מגדרם מרוב התלהבות על הבשורה שהזכייה של נטע  מביאה עמה , על המסרים  החשובים  ועל תרומתה של נטע לשינוי  החברה שלנו, ועל כל אלה שהפכו אותה  למודל להשמנה גאה .

אז בואו אגיד לכם בצורה הכי לא משתמעת ל 2 פנים צר לי אבל אין בכך שום אמת .

נטע לא מביאה שום בשורה וזה אני אומרת בצער רב

שום דבר  עדין לא השתנה ויש לי תחושה שגם לא ישתנה בעקבות הזכיה והפרסום של נטע , אולי רק זה שישגעו אותה עכשיו יותר, אבל יודעים מה אני סומכת עליה שתדע להסתדר עם זה .

בואו נודה ונגיד את האמת , החברה שלנו לא השתנתה . אל תחיו באשליות .  יעברו רק  כמה ימים אחרי הזכייה וילדה שמנה  תקבל גידופים והעלבות מילדי הכיתה , על הילד עם המשקפים ימשיכו לצחוק והילד הצולע ימשיך להחשב  כמוזר .

אני לא צופה שנראה בזמן הקרוב ירידה בכמות המפתחות או מפתחים הפרעות אכילה בשל הרעבה עצמית  וקדוש הרזון .   מספר המעוניינים  בניתוחים בריאטרים נמצא כל הזמן בעליה מתמדת ואני לא צופה ירידה בו  או במספר ההפניות לניתוחים או הניתוחים עצמם. אנשים ימשיכו לבקש ניתוח שני, שלישי ואפילו רביעי באמונה שזה מה שיגשים להם את חלום הרזון , ומנתחים ימשיכו לנתח ולשתף פעולה עם החלומות הללו.

יש להגיד זאת במילים ברורות, אנחנו עדין וכנראה עוד נמשיך להיות  חברה שמקדשת  רזון בכל מחיר ושמתקשה לקבל את השונה .

ההשמנופוביה בעיצומה וצריך לקרות יותר מנטע אחת שמעיזה וזוכה כדי שהיא תמוגר .

  אז מה  באמת צריך  להתרחש כדי שיהיה שינוי?

מנקודת מבט של אשת מקצוע, אשמח מאד  שיופסק השימוש ב BMI , מדד שכבר נמצא ממזמן כמטעה  ולא משקף באמת מצב בריאותי  , ויעשה שמוש במדדים טובים יותר לאבחון השמנה ובעיקר לחיזוי מצב בריאותי ( אולי מדד שמדבר על well being   ) , ושהמרפאות ובתי החולים יצוידו במכשירי בדיקה, במיטות ובמשקלים לאנשים בעלי משקל גבוה.

מצפה מאד  גם  שאנשי המקצוע יפתחו  יותר אמפתיה וסובלנות  כלפי אנשים במידות גדולות,  ויפנימו שמשקל גבוה אינו בהכרח סימן לזלילה , לאכילה לא נשלטת, ולחוסר השתדלות של המטופל (הרי ממזמן הוכחו כבר השפעות גנטיות, מטבוליות ,ולאחרונה גם מקרוביוטיות  על ההשמנה) , שמשפטים כמו   "מה הבעיה תתחיל לסגור את הפה"  יפסיקו להאמר לפחות לא על ידי אנשי מקצוע,  ושהבקשה לרדת במשקל תפסיק להיזרק ככה סתם לחלל האוויר בקלות רבה  כאילו בקשת מהאדם לנעול נעליים.

עוד נדרש , שאנשים שבאים לרופא מקצועי, בשל בעיות שאינן קשורות להשמנה כמו בעיות בעיניים, אוזניים, עור, או בעיות גינקולוגיות יזכו לקבל טיפול הולם ולא יצטרכו לשמוע בפעם המיליון ( כאילו לא שמו לב ) שהם צריכים לרדת במשקל,  ושההפניה לניתוחי קיצור קיבה תעשה בשקול דעת ובהתאם למצבו הבריאותי, נפשי ,כלכלי, משפחתי ובהתאם לרצונו ולצרכיו  של המטופל ולא בצורה אוטמטית ועיוורת ומתוך הבטחה שזה הקסם שיעזור .

כאדם וכאישה בפרט, אשמח שמידות כמו 44-48 ימצאו בכל החנויות לבגדי נשים ולא רק בחנויות של מידות גדולות .

כאמא,  אשמח שבבתי הספר יפסיקו את השקילות המביכות, וימצאו דרך אחרת יעילה יותר לאיתור ההשמנה בילדים, ושדיבורים עם הילדים בגנים ובכיתות , על מזון ואכילה בריאה יעשו בצורה נכונה ,על ידי איש מקצוע  תוך  בדיקה  של המסרים המועברים, כדי לא ליצר או להחמיר הפרעות אכילה קימות.

אבל לפני שכל זה קורה , וכדי שהחברה בכלל ואנשי המקצוע בפרט, יקבלו את ההשמנה בחמלה ובהתחשבות , צריך שאנחנו  כפרטים נלמד לאהוב את עצמינו ולקבל את עצמינו בכל משקל ומידה ,   מבלי הצורך להישקל כל יום פעמיים ביום ,  שנתמקד בבריאות ובהתנהלות נכונה ולא במספר על המאזניים , שנפסיק לבלוע כל דיאטה חדשה שיוצאת לשוק  , שהדיבור על דיאטות יפסיק להיות  שיחת היום בין כל קבוצת נשים שנפגשות  ובטח לא ליד המתבגרות שלהן ( חוויתי זאת בחגיגת לג בעומר בכיתה של ביתי  וזה היה נורא בעיני), ושנבין שהחיים הם הרבה יותר מרק מספר .

ובנינו ,  אנחנו לא שם עדין  ודרושה  הרבה עבודת שינוי בחינוך ובתודעה כדי שמשהו כזה יקרה אם בכלל

אז בינתיים לחבק את נטע ולהגיד שאנחנו גאים בה, ולהפוך אותה לסמל ומודל  להשמנה גאה ובכבוד ,זו  די צביעות בעיני, כי  בואו נגיד את האמת  אף אחד מאתנו לא  רוצה או מאחל לילד שלו לסבול (ואני בכוונה אומרת לסבול כי נטע סבלה ) מהשמנה או אפילו מקצת עודף משקל,   ויותר מזה רובינו מתקשים לקבל את עצמינו אפילו בעודף משקל קל ,  ואני די משוכנעת שרוב כותבי הפוסטים  שדברו על השמנה בגאווה , יכנסו לדיאטת צום דקה אחרי שיראו שעלו קג במשקל

לא אני לא פסימית ואין אדם יותר ממני שמאמין בקבלת השונה  בכלל וההשמנה בפרט, ורוצה שנהפוך להיות  חברה אחרת.  אבל אני אדם מציאותי ולכן אני מבקשת מכולנו בואו לא נמהר  להסיק מסקנות  ולהעמיס על נטע תיקים של מודל להשמנה בכבוד ולקבלת השונה , גם עליה למרות  גופה הגדול זה כבד מידי .

בקיצור  כל מה שאני מבקשת זה בואו נניח לה בשקט  וניתן לה להמשיך לצור ולהתפתח  ולהצליח , וגם בואו לא נכעס אם היא תקבל כוחות ותחליט ותצליח להרזות , כי וואלה  אם היא תרצה בכך זה בהחלט מגיע לה, תאמינו לי היא סבלה מספיק  .

 ומה כן אפשר ללמוד מהספור של נטע ?

זה אמנם מאתגר אבל אפשרי להצליח בלי קשר למידות גופך, צבע עורך , או  מראה פניך .

דרוש בשביל זה הרבה אומץ נחישות ודבקות במטרה

נטע הצליחה כי העזה לחלום ומי שחולם יש לו סיכוי להצליח

אז בואו נמשיך לחלום כולנו ולהאמין שאפשר.

לא מספיק לחלום ,צריך גם להציב מטרות ויעדים ולפסוע בהדרגה צעד צעד להשגתם

נטע זכתה בסופו של דבר להוקרה ואולי קבלה חלקית ,כי היא קודם כל העזה לאהוב ולקבל את עצמה , קוראת לכולנו ללמוד לעשות זאת.

ולמרות ההצלחה של עכשיו נטע שלמה מחיר לא פשוט בילדותה  והלוואי ולא הייתה צריכה לשלם אותו  ככה שאם אנחנו יכולים  למנוע מילדינו את הסבל הזה , עדיף .

אין ספק שלמשפחה ולחינוך שנטע קבלה הייתה תרומה מדהימה , קוראת  לכל ההורים ללמוד ולו מעט מההורים של נטע ולהאמין בילד בכל מצב , להגיד לו  כל הזמן במה וכמה הוא טוב ולחזק את החוזקות  שלו ולא  את החולשות .

 ואם כל זה יקרה אז אולי בכל זאת צפוי לנו עתיד טוב יותר

בינתיים, אם אתם רוצים ללמוד לאכול בריא באהבה ובהקשבה ולא מתוך דיאטות, וגם לקבל ולאהוב את עצמכם בלי קשר למשקל מוזמנים ליצור עימי קשר . אני כאן עבורכם

כשהבת שלי התקבלה לפרויקט לימודים של שנתיים בקולג' בחול ( במסגרת כיתות יא יב )  הבנתי  שאם אסכים לכך, אשלם מחיר כלשהו מבחינתי .  עדין לא הערכתי את משמעות המחיר עבורי וחשבתי שהמטרה מצדיקה את המחיר , ושלסרב לה להגשים משהו שמאד רצתה רק כי לי קשה להיפרד, זה לא נכון ולא מוצדק .

 אז הסכמתי והיא נסעה .  והפרידה לא קלה בכלל. הגעגוע ,תחושת החסר שלה בכל חלק מחיי, תחושת הבית המתרוקן , התקשורת שהפכה לאחרת לא פשוטים בכלל. ודווקא ככל שהזמן עובר זה נהיה יותר קשה .

אז איך בכל זאת אני מצליחה להתמודד ?

להתחבר ללמה – אני עדיין מוכנה לשלם את המחיר הזה של הפרידה , כי אני מבינה  עבור מה אני עושה זאת . אני מבינה שהזכות של הבת שלי לחיות את חייה ולנהל את לימודיה בדרך שהיא בחרה ורואה כמתאימים לה, שווה את האתגרים שאני מתמודדת איתם.  כל פעם שקשה לי , שעצוב לי , אני עוצרת ונזכרת  למה קבלתי את ההחלטה הזו . אני  גם חושבת על  העתיד, על עוד כמה שנים  איך הייתי מרגישה אם לא הייתי מאפשרת לה זאת וזה מקל עלי להתמודד .

 חישוב רווח והפסד בהחלטה שקבלתי – אני בעצם עושה לעצמי בראש טבלת רווח והפסד  ומבינה שלפחות בטווח הארוך הרווח  על ההחלטה גם עבורי וגם עבורה גדול מההפסד .

להנות מהרגע – אחרי שעשיתי זאת אני בוחרת לחיות כל יום ביומו  ולהנות ממה שהוא מזמן לי . לא מסתכלת למרחקים ארוכים מידי . את השנתיים בלעדיה חילקתי למקטעים קצרים יותר, לפי החופשות והמפגשים איתה,  ככה שבתחושה שלי אני נפרדת ממנה כל פעם רק ל3 עד 4 חודשים וזה קל יותר .

יצירת קשר בדרכים אחרות – אני לומדת  לצור ולהנות מקשר חדש ואחר  שנוצר איתה, אם בשיחות  טלפוניות או בסקייפ ואם בכתיבה אחת לשניה . בצורה כזו אני לא חווה  פרידה מוחלטת אלה רק שינוי בצורת התקשורת .

הכרה בקושי –  שנוצר בעקבות ההחלטה שקבלתי וברגשות שעולות אצלי. מכירה  בגעגוע , בעצב , בכאב  ומאפשרת להם להופיע , נותנת להם מקום ולא מתעלמת  או מתכחשת להם.

הבנה בצורך והסכמה לקבל עזרה – אחרי שהכרתי בקושי ונתתי לו מקום, אני גם מבינה שאני זקוקה לעזרה  כדי להתמודד איתו . אז בניתי לי מערכת תמיכה מצד חברים משפחה אנשים שעברו  תהליך דומה וכל מי שניתן להיעזר ולהיתמך בו ובנוסף  מאפשרת לעצמי גם עזרה מקצועית כשצריך .

 ואתם ? שעברתם ניתוח או עוברים תהליך של שינוי הרגלי אכילה  :

אתם לא ממש נפרדים מהאוכל ,כי אי אפשר בלעדיו , אבל אין ספק שאתם נפרדים מצורת האכילה וההתנהלות לה הייתם רגילים. אתם נפרדים מהכמויות להן הייתם רגילים ,ממהירות האכילה ובעיקר מהספונטניות של האכילה  ומחליפים אותה באכילה מחושבת מתוכננת  איטית יותר בכמויות אחרות  ובחירות אחרות .

והשנויים הללו לא פשוטים ומאתגרים .

גם אתם בדיוק כמוני חווים פרידה אך יכולים כמוני להתמודד איתה בצורה חיובית .

מה יעזור לכם ?

בדיוק מה שעזר לי :

להתחבר לחזון – להבין ולזכור עבור מה עשיתם את התהליך , זה הופך את השינוי/ ויתור לכדאי וקל יותר .

 רווח והפסד – כל פעם שקשה לכם,  בדקו מה אתם מרוויחים מהשינוי לעומת ההפסד שאתם  חווים ,  ומה הפסדתם במצב ללא שינוי  לעומת מה הרווחתם .

 להנות מהרגע –  לחלק את התקופה הארוכה לחלקים קטנים יותר  לפי ימים שבועות,  וללמוד להנות ממה שהם מזמנים  , זה הופך את התהליך לקל ואפשרי יותר.

 ללמוד להנות מהאכילה האחרת וממה שהיא מזמנת עבורכם – מזה שאתם מתנהלים לא כפח זבל , מזה שאתם יכולים לעצור , מהבחירות הבריאות יותר , להנות מהכמויות הקטנות ומלהרגיש את טעמן .

 להכיר בקושי שכרוך בשינוי – להבין שמדובר בפרידה וברכישת  צורת אכילה חדשה שאינה מוכרת לכם ,ושזה תהליך שלוקח זמן ויש לו גם מחיר . להכיר באתגר שהשינוי מייצר לכם, וברגשות שזה מעלה בכם ולא להתכחש להם .

 קבלת ליווי ותמיכה מקצועית וחברית – להסכים ולמצוא ליווי תמיכה ועזרה של קבוצת השווים ושל אנשי מקצוע, בתחום התזונתי והרגשי,  יאפשרו לכם לעבור את התהליך בצורה קלה יותר .

מאחלת לי ולכם להצליח להתמודד הכי טוב שניתן עם הפרידה

נמצאת עבורכם בכל רגע שתבחרו .

פורים מתקרב, ואיתו כמובן התחפושות שמשמחות ילדים אך גם מבוגרים. ומצד שני כאשר מזונות מתחפשים לבריאים זה כבר פחות נחמד.

מים בטעמים  משווקים לנו כמים לכל דבר, אך מהסתכלות בתכולה שנמצאת על גב האריזה, ניתן  לגלות די מהר שמדובר במיץ לכל דבר רק שקוף. יוגורטים במתיקות מעודנת, הם אמנם לבנים בצבעם ולפעמים גם  עתירי חלבון, ויחד עם צמד המילים " מתיקות מעודנת", הם יוצרים לנו רושם של יוגורטים טבעיים מזינים ובריאים. אך גם כאן כשנסתכל ברשימת הרכיבים ובתכולה על גב האריזה, נגלה שכמות הסוכר המוספת בהשוואה ליוגורט הטבעי המקורי, אינה עדינה והיא שווה ל : 2-3 כפיות סוכר. כך גם חטיפי אנרגיה למיניהם, שמשווקים כחטיפי בריאות מתגלים כממתקים עתירי סוכר לכל דבר. דגני הבוקר שעל חזית אריזתם מתנפנפות בגאווה תמונותיהם של כדורסלן בכיר או מאמנת כושר ומנחת טלוויזיה , ומשדרים לנו שנהיה בריאים חטובים ואלופים, אם נאכל אותם, גם הם  בהסתכלות עמוקה יותר על תכולתם מתגלים כעשירים בסוכר, מלח וגם שומן רווי. 

 אז מה עושים ?

זוכרים שיצרני המזון ואנחנו הצרכנים אינם בעלי אינטרסים זהים –  היצרנים רוצים למכור הרבה  ולהרוויח הרבה. היצרנים מבינים שבריאות בכלל, ותזונה בריאה בפרט, הפכו בשנים האחרונות לחשובות לצבור הרחב, ולכן מזונות שיחשבו כבריאים, יהיה קל יותר למכור אותם. ומצד שני חשוב להם גם שהמזון יהיה טעים כי אחרת לא יקנו אותו וגם תהליכים שנדרשים מהם כדי להפוך את המוזן לבריא באמת דורשים מהם השקעה לא קטנה  ולא תמיד מתאפשרים להם.  לכן היצרנים יעשו הכל כדי לשווק את המזון כבריא, זאת על ידי: הצהרות בריאות בחזית האריזה כמו עתיר סיבים, מופחת סוכר , ועוד, תמונות של ויטמינים דבש ועוד מזונות שיוצרים אווירת בריאות , תמונות של דמויות מוכרות שמשדרות בריאות ועוד .  ומצד שני אנחנו הצרכנים שרוצים  לצרוך מזון בריא באמת חשוב שנהיה חכמים יותר ונדע לקרוא גם את האותיות הקטנות שבגב האריזה ולהבין מה הן אומרות כדי לקבל את המסקנות הנכונות .

לומדים לקרוא  את תוויות המזון – חשוב לזכור שהמידע המדויק והאמיתי על תכולת המזון והאם הוא אכן בריא או לא  והאם מתים לצרכינו , אינו נמצא בתמונות ובכותרות הגדולות שבגב האריזה אלה דווקא ברשימת הרכיבים וטבלת ההרכב התזונתי שנמצאים לרוב בצידי או בגב האריזה באותיות יותר קטנות וכדי להבין אותם  צריך וכדאי ללמוד לקרוא אותם .

 כללים  חשובים בקריאת תוויות המזון

רשימת הרכיבים –הרכיבים רשומים תמיד בסדר יורד מבחינת כמותם במוצר, כאשר הרכיבים הרשומים בתחילת הרשימה הם אלה שכמותם במוצר גדולה יותר ואילו אלה שרשומים בסוף הם אלה שנמצאים במוצר בכמות הפחותה ביותר.  הסתכלות על רשימת הרכיבים, תתן לנו מידע מה נמצא במזון , מה לא נמצא במזון וגם האם רכיב מסוים שמעניין אותנו לדוגמא סוכר ,נמצא במוצר בכמות יחסית גדולה או לא .

ככל שרשימת הרכיבים גדולה  זה אומר שהמזון  רחוק יותר מהמצב הטבעי ומעובד יותר, ומכיל יותר חומרים כימיים כמו משמרים מיצבים צבעי מאכל ועוד .

  חישוב התכולה בכמות הנאכלת – הסימון התזונתי מתייחס ל 100 גר / מל מוצר. לפעמים ישנה גם התייחסות למנה/ פרוסה/ גביע . אם לא, יש  לזכור לחשב את התכולה הסופית של קלוריות פחמימות שומן וכו' במוצר בהתאם לכמות הנאכלת ,ובהתאם לכך להתייחס  ולא להתרשם רק מהכמות הרשומה  ל 100 אם גודל המשקה או המוצר הנאכל הוא לדוגמא 250 מל .

 התייחסות לכמות הפחמימות במוצר ולא לכיתוב ללא סוכר – חלק מהמוצרים ללא סוכר מכילים ממתיקים כהלים (מלטיטול סורביטול קסיליטול) שהופכים בחציים לסוכר.  בנוסף צריך לזכור שמוצרי חלב מכילים באופן טבעי את סוכר החלב הלקטוז, מוצרים על בסיס פירות  מכילים פרוקטוז שגם הוא סוכר, ומוצרי מאפה או דגנים מכילים עמלינים שגם הם מתפרקים לסוכר.  ולכן גם כאשר כתוב ללא תוספת סוכר, יש מצב שהמוצר עצמו מכיל  בסופו של דבר סוכר . לכן  תמיד להסתכל על כמות הפחמימה במוצר ולהשוות למוצר מקביל.

דל סוכר לא אומר  בהכרח דל קלוריות – ישנם מוצרים שהם מופחתים בסוכר אך עשירים בשומן ואף בשומן רווי ומכאן גם אינם דלי קלוריות כיוון שגרם שומן מספק 9 קק"ל.  לכן את תכולת הקלוריות חשוב לראות ממה שכתוב על אריזת המוצר ולא להסיק  מהכיתובים בחזית האריזה

 אחוזי השומן הם מדד לתכולת השומן בלבד –  ואינם מדד לכמות הסוכר או הפחמימה במוצר. לרוב דווקא כאשר מפחיתים שומן במוצר מוסיפים פחמימות.  מעדנים צבעוניים  עם או בלי פירות  בתוכם גם אם הם מכילים רק 1.7 אחוז שומן  , עשויים להכיל לא מעט סוכר אם מהפרי שבתוכם ואם סוכר מוסף ואת זה חשוב לראות  לפי כמות הפחמימות  ולא להסיק מתכולת השומן .

 יש הבדל בין לייט לדייאט –  דייאט =  עד 20 קל ל100 מ"ל משקה או עד 40 קלוריות ל 100 גרם מוצר . ליייט= מופחת , כלומר עד 2/3 קלוריות בהשוואה למוצר המקורי ולכן אינו מדד למוצר דל קלוריות/ סוכר/ שומן בהכרח .

 התייחסות  לכמות הנתרן במזון – חשוב לשים לב לתכולת המלח (מסומן כנתרן) במוצר ולהעדיף את המוצרים מופחתי המלח . שימו לב שיש לא מעט מזונות  מתוקים שתכולת הנתרן בהם גבוהה מאד , דוגמא לכך הם  חלק גדול מדגני הבוקר . צריכת הנתרן המומלצת ליום עבור אדם בוגר היא כ 2 גרם נתרן ביום

הבדל במינוחים –  כשכתוב ללא .. הכוונה שהמוצר לא הכיל אף פעם את המרכיב המדובר לעומת נטול  אז הכוונה שהמוצר הכיל את הרכיב והוא הוצא ממנו באמצעים כימיים/ טכנולוגים

יוגורט עם פרי – הכוונה שהיוגורט מכיל גם פרי  לעומת יוגורט בטעם – ליוגורט הוספו חומרי טעם של פרי .

ההגדרה ללחם מלא / לחם מדגנים מלאים –  התקן הישראלי מאפשר ליצרנים לרשום : "לחם מלא" או " דגנים מלאים" על אריזות מוצרים שתכולת הקמח הלבן בהם פחותה מ 49%. כדי לדעת האם הלחם הוא על טהרת הקמח המלא או מכיל גם קמח לבן חובה להסתכל ברשימת הרכיבים .  ברשימת הרכיבים תוכלו לדעת גם מאילו סוגי דגנים מלאים  הוכן הלחם ומה התכולה של כל אחד  מהם . קמח חיטה כהה = קמח רגיל פחות מנוקה – משמש להכנת לחם אחיד ("לחם שחור").

הימנעות מקניה בתפזורת – במידה ואינכם מכירים  היטב את המעדניה/ המאפיה שם אם קונים ואינ כם יודעים מאילו מרכיבים הוכנו המוצרים העדיפו לקנות באריזות עם כיתוב התכולה עליהם ולא בתפזורת.

בסופו של דבר צרכן שרוצה לאכול מזון בריא אמיתי ,ולא מזון שהתחפש למזון בריא  צריך להעדיף להשתמש כמה שיותר במזון טרי גולמי וכאשר אתם רוכשים מזונות באריזות, חשוב להיות צרכנים חכמים ולהסתכל  היטב על  מה שכתוב בגב האריזה לרוב באותיות קטנות במקום מוסתר ולדעת לקרוא ולהבין מהתויות מה אתם קונים.

זה בסדר לצרוך ולאכול מידי פעם גם מזונות שנחשבים לפחות בריאים כמו דברי מתיקה עוגות ועוגיות יחד ,עם זאת  מה שהכי חשוב זה לדעת בדיוק מה אתם קונים ומה אתם מכניסים לפה כדי שלא יהיה מצב שאתם אוכלים מזונות שאתם בטוחים שהם בריאים  ומופחתים בקלוריות/ סוכר/ שומן ולא כך הדבר באמת .

למידה של קריאת תויות המזון תאפשר לכם קניה בטוחה  עם כמה שפחות הפתעות .

 חג פורים שמח עם תחפושות רק בלבוש .

עוד מספר ימים, האמצעית שלי (רק בת 16 וחצי) חוזרת ארצה לחופשה של 3 שבועות , ואני מביטה באחור לעבר כמעט 4 חודשים שעברו מאז שהיא נסעה לשנתיים לימודים בחול כחלק מפרויקט בינלאומי  ( שנקרא UWC ), ומבינה איזה תהליך מורכב עברתי בחודשים הללו, תהליך שתחילתו החל למעשה כבר לפני שנה,

כשאני מסתכלת אחורה על התהליך שעברתי, אני מבינה כמה הוא דומה לתהליך שעובר כל מי שמחליט לעבור ניתוח קיצור קיבה ( בריאטרי).

בפוסט הזה בחרתי לספר על התהליך שלי, על איך שאני רואה את ההקבלה שלו לתהליך שלכם המנותחים, ועל תובנות חשובות .

התחלה

אצלי –  התהליך אצלי התחיל, מרגע שבו הסכמתי לקבל את העובדה שהבת שלי בשונה מרוב הנערים והנערות בנות גילה לא מוכנה "לשרוד" את מערכת החינוך הקיימת כאן בארץ, ומעוניינת להעביר את השנתיים הקרובות של חייה בדרך משמעותית יותר , דרך הבנה שאם אני לא רוצה לראות אותה סובלת ולשמוע אותה מתלוננת כל יום מחדש, אני צריכה לסייע לה בחיפוש אחר  אופציות לימוד האחרות, ומשם  להפנמה ולהטמעה של האפשרות שזה כנראה יקרה לא רק מחוץ  לבית אלה מחוץ לגבולות המדינה .

אצלכם –  זה מתחיל ברגע שבו אתם מבינים שככה אי אפשר להמשיך.  אתם מבינים, שכל מה שעשיתם עד עכשיו כדי לרדת במשקל  לא מצליח ,ושחייבים למצוא דרך אחרת . ואז אתם מתחילים לבדוק את האופציה הניתוחית למרות כל החשש והפחד שעדין קיים, מתוך הבנה שהסיכון במצב הנוכחי גדול כנראה על הסיכון בניתוח. ומחייב צעד דרסטי כי אין דרך אחרת

 להגיד כן

אצלי – זה השלב שהתחיל ברגע שבו אשרתי לה להתחיל את תהליך הקבלה לפרויקט, כשאני בתוך ליבי ממשיכה לקוות שאולי היא בעצם לא תתקבל, ואז יפתרו לי כל הבעיות בלקבל החלטה, ומצד שני אני מתפללת בשבילה שתעבור כדי שתצליח להגשים את הרצונות שלה. השלב הזה מסתיים ברגע קבלת ההודעה שהיא התקבלה לפרויקט עם כל הרגשות המעורבים שליוו את הרגע הזה, שמחה אדירה בשמחתה, גאווה גדולה  יחד עם חשש ,עצב ואפילו כעס.

אצלכם   זה השלב שבו אתם אומרים כן לניתוח. למרות החששות והפחד, אתם מבינים שזו הדרך, ואתם מתחילים בכל שלב הבדיקות והבירוקטיות עד לקבלת האשור המיוחל. בשלב הזה, אתם  רוצים מאד את הניתוח מצד אחד, ומצד שני ייתכן מאד שאתם בתוך תוככם עדין מייחלים שמישהו שיגיד שזה לא אפשרי ושיציע פתרון אחר.

הכנה

אצלי–  השלב הזה התרחש במהלך 3 חודשי ההכנה שעברה ביתי בארץ לקראת השתתפות בפרויקט. בחודשים אלה אני במקביל עברתי הכנה משלי לעזיבה שלה, ובעיקר התחלתי להפנים שזה אכן הולך לקרות, ושאני עומדת להיפרד מביתי  לשנתיים שלמות שבהן תגור, תלמד, תישן תבלה, ותחיה מחוץ לבית. בשלב  הזה קלטתי את השינוי מבחינה טכנית, אך עדין לא ממש הבנתי לגמרי את ההשלכות האמיתיות, בעיקר הרגשיות של מה שעומד להתרחש. בעיקר לא הבנתי את זה שהתקשורת עם הבת שלי הולכת להשתנות לגמרי, ומכאן גם התפקיד שלי בחייה, ובוודאי שלא הבנתי ואת המשמעות של זה.

אצלכם – זה השלב שמתרחש מרגע קבלת האשור ועד לניתוח . בתקופה הזו, אתם עושים את כל מה שצריך, הולכים לדיאטנית, מתחילים לשנות חלק מההרגלים, לומדים לאכול לאט ללעוס טוב להפריד שתיה מאכילה. נפרדים מהשתייה המתוקה והמוגזת. עושים את דיאטת דלת פחמימות, קוראים על הניתוח, נכנסים לקבוצות  השונות של מנותחים בפייס, מדברים עם אנשים שעברו אותו, שואלים שאלות ומקבלים תשובות.  יחד עם כל הפעולות  הללו, מתחילה בשלב זה ההבנה שהדברים הולכים להשתנות. וכמו שהתרחש אצלי, ההבנה בשלב זה, היא בעיקר בהקשר לשינויים הטכניים. אתם מבינים שהכמויות יהיו קטנות יותר, שיהיה קשה יותר לאכול, שבשלב הראשון אתם תאכלו כלכלה נוזלית וטחונה ושייקח חודש לפחות עד שתחזרו לכלכלה מוצקה רגילה. בשלב הזה בדיוק כמוני אתם עדין מתקשים להפנים את ההשלכות של השינויים הללו על מצבכם הגופני  והרגשי את שינוי המיקום של האוכל בחייכם, שינוי הקשר איתו ושינוי התפקיד שלו עבורכם.

 פרידה

אצלי – היו אלה מספר ימים שבהם ארזנו, קנינו, עשינו מסיבות פרידה, שוחחנו, בכינו, הצטלמנו  והתחבקנו. תקופה שהגיעה לשיאה בשישי בלילה בשדה התעופה, בנשיקה והחיבוק האחרון לפני שעברה את השער, והלכה לכיוון המטוס, כשאני נשארת מצד אחד והיא מהצד השני. ברגע הזה אני מבינה שזה קורה ועדין לא לגמרי מפנימה וקולטת .

אצלכם–  זהו רגע הניתוח יחד עם הימים שלפניו.  בימים האלה אתם קונים את הוויטמינים, מכינים את  השתייה והמזון לאחרי הניתוח , אורזים את התיק לבית החולים. השיא של תקופה זו הוא ברגע  הכניסה לחדר הניתוח. זהו רגע הפרידה,  פרידה מהמלווים אתכם אך למעשה פרידה מהמשקל , מהשומן ומכל מה שהוא מהווה עבורכם, פרידה מאכילה הנוכחית  ומהתפקיד שלה בחייכם.

הפנמה והבנת ההשלכות של ההחלטה

אצלי – ההפנמה וההתמודדות עם השלכות ההחלטה שקבלתי, לאפשר לביתי לחיות את השנתיים הקרובות בדרך שהיא בחרה ולא למנוע ממנה זאת רק בגלל הקשיים שזה אמור לגרום לי, התחילו למעשה רק ביום שאחרי הפרידה ממנה. זה קרה לא בבת אחת אלה בהדרגה עם כל יום ושבוע שעברו , וזה ממשיך להתרחש גם ברגע הנוכחי שבו אני כותבת את הכתבה הזו .

בכל יום שעובר, אני לומדת לחיות עם ההחלטה הזו להבין את היתרונות שלה ולהתמודד עם החסרונות שלה , אני לומדת לקיים תקשורת אחרת עם הבת שלי  תקשורת ממרחק שמוגבלת בזמן ותלויה בפניות של שתינו, בזמינות של הווי פי ובגורמים נוספים, משתדלת להפיק ממנה  את כל הטוב שאפשר .

לא זה לא קל. התהליך הזה מלווה בגעגועים רבים , בעצב ובדאגה  במיוחד כשהיא לא מרגישה טוב פיזית או נפשית, בכעס על עצמי איך אפשרתי זאת ובחששות אולי לא עשיתי נכון כשאפשרתי זאת  ואולי ההחלטה הזו שלי לא תיטיב עימה כמו שחשבתי .

וכשקשה ? אני נזכרת בסיבה שבגינה הסכמתי לכל התהליך הזה,ושבגללה אמרתי לבת שלי כן  וזה אותו רגע שבו הבנתי שמגיעה לה האפשרות והזכות לחיות את חייה ולהגשים אותם בדרך שהיא רואה לנכון, שמגיעה לה אפשרות להרגיש טוב יותר ולחייך יותר ולאהוב את מה שהיא עושה .  כשאני נזכרת בסיבה הזו, קל לי יותר  להתמודד עם הגעגועים העזים , עם הריחוק , עם הדאגה ,קל לי יותר להבין ולהתמודד עם אותם רגעים שחוץ מלהקשיב לה, אין לי דרך להשפיע .

 אצלכם – גם אצלכם ההבנה וההפנמה האמיתית של השינוי והשלכותיו מתחילות  ביום שאחרי הניתוח,  וגם אצלכן כמו אצלי הן מתרחשות בהדרגה .

לאט לאט, אתם מבינים את השינוי לא רק בכמויות ובסוג האוכל, ובתחושות הרעב אלה את השינוי בקשר עם האוכל , במקום ובתפקיד והחלק שהוא לוקח בחייכם,  ומתחילים להתמודד עם ההשפעה של השינוי הזה  עליכם.

גם לכם כמו לי זה לא קל  ויש עליות ומורדות.  קשיים פיזיים, כאבים באכילה, הקאות בחילות צרבות, שינויים במצב רוח, תחושות של חרטה, שאלות למה עשיתם את זה לעצמכם, ומחשבות שאולי הייתה דרך אחרת טובה יותר .

 אז מה עושים ?  מה שאני מציעה לכם לעשות, זה בדיוק מה שאני עושה בעצמי גם עכשיו . להיזכר בסיבה האמיתית לבחירתכם לעשות את הניתוח, להיזכר במה באמת חשוב לכם והניע אתכם לקבל את ההחלטה הזו, להיזכר בערכים שמובילים את חייכם והובילו לקבלת ההחלטה, להיזכר ברצון להרגיש טוב, להראות טוב, לנשום ולישון בקלות , להתנועע בקלות ולשחק עם הילדים או הנכדים על הרצפה בסלון ברגלים משולבות ולרוץ אחריהם בגינה בלי להתנשם. אני מעודדת אתכם להיזכר ברצון שלכם להרגיש קלילות, חופש ובטחון עצמי  ולחיות את החיים כמו שמגיע לכם.

כשנזכרים בסיבות האמיתיות שהובילו אתכם לקבלת ההחלטה ובערכים החשובים לכם בחיים, קל יותר ואפשרי יותר להתמודד עם הבחילות, ההקאות, הגעגועים לאוכל ולאכילה הספונטנית והבלתי מוגבלת, ולהבין שהקשיים הללו זמניים בדרך להשגת המטרות האמיתיות שלכם.

ומה איתי ?  אני יודעת ומבינה היום, שמחכים לי עוד רגעים לא פשוטים של התמודדות עם ההחלטה שקיבלתי  ושאני רק בהתחלה, ויחד עם זאת ההבנה שעברתי תהליך שלם של הכנה שהתחיל  כבר לפני שנה , וההבנה שאני יודעת בדיוק מה הם הערכים שהנחו אותי בקבלת ההחלטה הזו , כל זה מאפשר לי להמשיך בדרך ולדעת שזה רק ילך וישתפר.

אין ספק, שתהליך  השינוי הוא תהליך הדרגתי, וההפנמה שלו ושל השלכותיו לוקחת זמן ונמשכת גם אחרי ביצוע האקט של השינוי עצמו, אבל  ביצוע התהליך על כל שלביו  כולל ההכנה וכל השלבים שלפני ביצוע אקט השינוי עצמו,  יחד עם הבנה של הסיבות האמיתיות והערכים שהובילו להחלטה על השינוי  הם שיאפשרו התמודדות קלה יותר  עם התהליך ויובילו להצלחה .

"  חיבת להחמיא לך על דף המידע שחילקת לנו במפגש, ההוראות  הטובות והמנוסחות הכי טוב  שקיבלתי מאז הניתוח". כך רשמה לי  בקבוצת הווטאפ אחת המשתתפות  בסדנה שלי למנותחים .

" את מדהימה ואני נהנית לשמוע את השדורים החיים שלך ולקרוא את הפוסטים גם האישיים זה מעודד ותומך" אמרה לי  מטופלת באחד המפגשים תוך כדי שהיא מחבקת אותי .

" את מקצוענית אמיתית , בלי דבורי סרק וססמאות  ואין מבינה טובה יותר ממך בבעיות הרגשיות של המנותחים " כך כתבה לי מנותחת שעוקבת אחרי מה שאני כותבת באחת מקבוצות הפייס של מנותחים  שבהן אני  פעילה .

 ואני ?? אני הסתכלתי אחורה לצדדים  לבדוק למי נאמרו הדברים הללו .

 כן  למרות שאני דיאטנית  עשרים שנה עם 2 תארים אקדמאים המון קורסים ועשר שנות נסיון בליווי מנותחים בריאטרים, כשאני שומעת את המחמאות הללו, אני עדיין מתקשה להאמין שהם ניתנו לי .

ולמה ?

 כי  למרות  שאת המחמאות הללו אני כבר מקבלת מספר שנים, הן עדין חדשות לי  ואני מתקשה לשייך אותן אלי . כי לא ככה זה היה תמיד .

בכל שנות ילדותי ,נערותי וגם בחלק גדול משנות בגרותי ( עד העשור האחרון  בחיי) , כמעט ולא קבלתי מחמאות. מאף אחד. לא מההורים ,לא מהמורים לא מהילדים בסביבתי . וגם אם קבלתי  תמיד התלוותה לזה ה מילה אבל .. מילה שאני משתדלת היום להוציא מהלקסיקון המילולי שלי .

"את ילדה חכמה ויכולה להצליח ,אבל חבל שאת לא מספיק ממושמעת" אמרו לי ההורים סבתא  ושאר בני המשפחה.

"את חכמה ומוכשרת ויש לך המון פוטנציאל ( אוף כמה שנאתי את המילה הזו , עוד אחת שזרקתי מהלקסיקון ),אבל  יש לך קוצים בטוסיק,  וזה ממש מפריע וחבל , אמרו לי המורים.

"את מאד חכמה ומאד איכפתית וטובה, אבל" …  האמת שהם אף פעם לא הסבירו לי  מה הוא אבל,הם בעצם לא השלימו אף פעם את החלק השני של  משפט  , הילדים בכיתה , בשכבה , בקבוצה בצופים, בגרעין . אבל התוצאה הייתה שהם אף פעם לא רצו להיות איתי, לידי , בסביבתי . תמיד הייתי לבד . לבד בשולחן בכיתה ,לבד באוהל בטיול, לבד בכיסא באוטובוס , לבד בחדר בקיבוץ בשלט בנחל , לבד . ולי רק נותר לנחש וזה בעצם היה החלק הכי  משפיל ולא נעים בחיי.

"הנתונים שלך מצוינים אבל זה לא מתאים צרכים שלנו כרגע", היו אומרים לי במקומות שניסתי להתקבל לעבודה ,כשהתעקשתי לשאול למה לא התקבלתי ,אחרי  שהייתי משוכנעת שאני מתאימה  לתפקיד .

אף פעם לא הייתי מספיק טובה עבורם. עבור כולם.

ככה רוב החיים.  זה מה ששמעתי  וזה גרם לי  להשתכנע ולהאמין ולהיות בטוחה שאני לא מספיק טובה . בהכל .

באמת האמנתי  כל כולי שאני לא בת מספיק טובה להורי, לא תלמידה מספיק טובה , לא מספיק טובה שיהיו לי חברים, לא מספיק טובה לעבוד במשרות שאני רוצה, ואפילו לא בת זוג מספיק טובה , לא ראויה לוגיות טובה  וגם לא אמא מספיק טובה.

מכירים את זה ?? כמה פעמים שמעתם בילדותכם וגם בבגרותכם את המשפטים : "את כל כך יפה  אבל חבל שאת לא קצת פחות שמנה " , או "אתה כל כך מוכשר ויכול להצליח אם רק תוריד  איזה 10 ק"ג במשקל", או "את ממש נחמדה והיינו יכולים להיות ביחד, אבל אני מחפש רזות יותר".  וכמה פעמים  זה אפילו לא נאמר  בפנים אבל היה  ברור מהתוצאות, למרות המילים שלא נאמרו  . כמה פעמים מצאתם את עצמכם לא מתקבלים למשרה או תפקיד שרציתם בלי שום סיבה מוסברת .

ואיך זה השפיע עליכם?

אני מניחה, שכמוני , הלכתם ושקעתם  בתוך עצמכם  וניכסתם לעצמכם את האמונה הכל כך מגבילה הזו  של אני לא טוב מספיק , אני לא מוכשר מספיק אני לא מוצלח מספיק  עד שממש האמנתם בכך .

וגם כשאני פוגשת אתכם אחרי הניתוח ,כשכבר ירדתם  במשקל ואתם נראים מדהים, עדין חלקכם הגדול מתקשה לראות את זה במראה,  ועוד יותר מלראות את עצמכם רזים אתם מתקשים לראות את עצמכם מוצלחים.

כשאני מבקשת מכם לומר הצלחות שלכם , תכונות טובות שלכם ,  דברים טובים שעשיתם או דברים טובים על עצמכם , אני רואה אתכם נעים בחוסר נוחות בכיסא, מחפשים  בצדדים  גלגל הצלה, ואז בקושי רב מוצאים משהו אחד טוב להגיד  וגם זה לא תמיד. לפעמים למרות שלא בקשתי, מה שתאמרו יהיה שוב הקושי חוסר ההצלחה וגם אם תצליחו להגיד הצלחה  תתגנב אליה  נחשו איזו מילה ? " אבל "  .

כן שנים שבהם אנחנו שומעים מכל הכיוונים רק את החסרונות והבעיות שלנו ,גורמות לנו לשים את כל הזרקור עליהם , ולא להאמין שאפשר אחרת . לא להאמין שמגיע לנו להצליח ,שמותר לנו לומר על עצמינו דברים טובים, או לשמוע מאחרים דברים טובים,  לא להאמין שיש לנו בכלל צדדים טובים ,הצלחות ,כישורים , לא להצליח לראות אותם למרות שהם קיימים . האבל תמיד ילווה אותנו  .

אבל !!! זה לא חייב להיות ככה.

לפני עשר שנים , בשיא תחושת השפל, כשהרגשתי שאני הכי הכי לא מוצלחת שקיימת עלי אדמות בכל התחומים , הבנתי  שככה אני לא יכולה להמשיך. הבנתי שמגיע לי אחרת. שמגיע לי להצליח,  והתחלתי טיפול  עם מטפלת וגם המון עבודה עצמית.

זה היה תהליך ממושך, אבל הוא התחיל ברגע אחד במקלחת, תחת המים הזורמים, שבו אני ענבר אישה בת 38  נשואה , אמא ל 3 ילדים ובעלת 2 תארים אקדמאים,  אך כאמור חסרת כל אמונה בסיסית ביכולותי, החלטתי להיפרד לשלום ולשחרר מעצמי את הילדה הלא מוצלחת ,הלא אהובה, הכועסת והכעוסה , זאת שלא אהובה אבל גם לא אוהבת  ולא מאמינה בעצמה ובחרתי . בחרתי בעצמי ,בחרתי לאהוב את עצמי בלי קשר למה שחושבים אחרים, בחרתי להאמין שאני יכולה ומסוגלת וראויה  .

וראו פלא , כשזה קרה, גם היקום החזיר לי והתחיל לראות בי ראויה. כשאני הפסקתי לכעוס על העולם ועל עצמי ,הפסיקו לכעוס עלי , כשאני התחלתי לאהוב את עצמי ואת האחרים ,התחילו לאהוב אותי כשאני החלטתי  להעריך את עצמי ולהאמין שאני מספיק טובה גם אחרים ראו בי מספיק טובה  והעריכו אותי.

מאותו רגע התחילו הדברים לקרות  כמו שתמיד רק יכולתי לחלום עליהם.

אני שעד אותו רגע פחדה מהצל של עצמה, ולא חשבה שיש לה  זכות  קיום בעולם הזה, בוודאי שלא להנחות ולטפל באנשים , להדריך, לשכנע, להרצות ולדבר מול קהל ,מצאתי סוף סוף  את העבודה שרציתי במקצוע שלמדתי ( עד אז עבדתי בעיסוקים קרובים אך לא ממש כדיאטנית שמטפלת באנשים )  ,  מצאתי את ההתמחות בבריאטריה שהתאימה לי כמו כפפה ליד  , מצאתי את היעוד שלי והגשמתי את החלום שלי להיות מטפלת.

התחלתי להנחות קבוצות , להרצות מול  אנשי מקצוע וכלל הציבור,  התחלתי לעבוד פרטי בחדר העבודה  בבית ( כי גם אז עוד לא האמנתי שאני יכולה וראויה לקליניקה של ממש )  ובהמשך פתחתי קליניקה שאותה עיצבתי בעצמי לפי החלומות שלי .

והשיפור היה לא רק בתחום המקצועי אלה גם האישי והמשפחתי . התחלתי לעשות למען עצמי,  לטפח את עצמי ,לקנות בגדים ולהתלבש יפה , ללכת לחוגים, להרצאות,לעשות פעילות גופנית,  לאכול בריא  ולהיות סבלנית יותר  ומכילה יותר כלפי בן זוגי וילדי . גם מצבי החברתי השתפר פלאים  ופתאום התחלתי ליצור לעצמי חברויות שלא היו לי אף פעם.

היום  אני מרגישה אהובה  מוערכת ורצויה מצד המשפחה ,  חברים, קולגות ומטופלים  וזה מאפשר לי להיות אישה טובה ,בת זוג טובה, אמא טובה ,אשת מקצוע טובה, חברה טובה  ואדם טוב .

ואתם ??

אני קוראת לכם, לשנות את מאזן הכוחות  והפרופרציות  בין המשקל שאתם נותנים למשקל  בחייכם,  לבין היחס שלכם לעצמכם.  ללמוד לאהוב, לחמול ,לקבל, לסלוח  ולחבק את עצמכם ,בלי קשר לשום דבר אחר ובוודאי בלי קשר למספר שעל המאזניים  .

ללמוד לראות את הדברים הטובים שיש בכם ,את החזקות, את הכישורים, את "נקודות האור", כמו שביתי בת ה 12 נוהגת לומר, ואני יכולה להבטיח לכם בלי שאני מכירה אתכם כלל  שיש לכם המון .

תפסיקו לשאול למה , למה אתם שמנים ולמה זה קורה דווקא לכם ,  ועוד הרבה הרבה למה , ותחילו לשאול איך, איך אתם משנים את המצב , איך אתם מתנהלים ובוחרים אחרת ,איך אתם מצליחים למרות או בזכות מי שאם .

תזיזו  את המספר על המאזניים הצידה  ותכניסו למרכז את עצמכם  ואת כל הטוב שבכם .

תתחילו לראות את הטוב ולעשות טוב,  וכשזה יקרה תופתעו לגלות כמה עוד דברים טובים מתרחשים.

תופתעו לגלות, איך  מי שיצאתם איתו לדייט  אוהב אתכם כמו שאתם , בזכות מה שאתם, איך בעבודה מעריכים ומקדמים אתכם בזכות  הכישורים שלכם , ואיך המשפחה שלכם רואה רק את היופי  שלכם , תופתעו לשמוע כמה אתם טובים מקסימים מוכשרים ויפים בלי אבל , בלי קשר למשקל ואפילו למרות המשקל.

וכשזה יקרה , הפלא ופלא גם  הקילוגרמים שצריכים לרדת ירדו .

אל תחכו להיות רזים ,בשביל להתחיל לאהוב את עצמכם ובשביל שיאהבו ויקבלו אתכם,  תתחילו לאהוב את עצמכם כמו שאתם והשאר כבר יתרחש.

ואני ?? אני כבר  לומדת לאט לאט לשמוע את המחמאות ולהאמין שאני מספיק ראויה להם מבלי לחכות לאבל .

ויחד עם זאת, לפעמים אני עדין מחפשת לראות  ולהיות בטוחה אם זה נאמר לי.

נמצאת כאן עבורכם, עבור כל אחד ואחד מכם שרוצה  לראות את עצמו  במרכז, במקום המספר שעל המאזנים, ושרוצה שיסתכלו עליו ולא המשקל שלו ,שרוצה ללמוד לאהוב את עצמו ולהאמין שהוא ראוי .  זה אפשרי  מבטיחה .

מבטיחה לתת לכם לפחות 2 מילים טובות בלי אבל ולעשות שיהיה לכם טוב.